טור אורח מאת צפריר גרוסמן: ביקורת ספר – Q-in-Law מאת פיטר דיוויד

אני שמח לארח הפעם את צפריר גרוסמן – בראש ובראשונה חבר (ותודות לאחד והיחיד יוסי רחמן על החיבור בין כולנו 🙂 ), אך גם שם דבר בספרות הפנטזיה בישראל. היה לי העונג לקרוא את תרגומיו של צפריר לכמה וכמה ספרים, ואני גאה להציג ביקורת ספר פרי עטו.

91EuZaUyomL

האם אתם מכירים את פיית הבלעכס? בניגוד לאותן פיות נחמדות וטובות שמביאות מתנות במקום שיניים ומעניקות לכם משאלות, מדובר בישות שכל מטרתה הוא לגרום לכם לשנוא את זיכרונות הילדות שלכם. הביטוי נטבע על-ידי סופרת המד"ב ג'ו וולטון עוד בשנת 2010, אבל הוא צובר תאוצה בשנים האחרונות בשל העובדה שאנחנו מגלים שגיבורי הילדות שלנו היו למעשה אנשים נתעבים והסיפורים שאהבנו ואימצנו אל לבנו היו למעשה סיפורים גזעניים, מיזוגיניים, ולמעשה לא טובים כפי שאנחנו זוכרים. ולכן, כאשר התבקשתי על-ידי מנהיגנו העליון והעשוי ללא חת, רון גולשטיין, לכתוב ביקורת על ספר מס"ב ישן, חשבתי שזאת הזדמנות טובה לבדוק את זה על בשרי ולכן ישבתי וקראתי מחדש את הספר Q-in-Law.

תחילה, הספר יצא לאור בשנת 1991, וזאת גם השנה שקראתי אותו. מס"ב הדור הבא עדיין שודרה והיא התחילה בדיוק למצוא את הדרך הנכונה שלה. הייתי נער בחטיבת הביניים, שטחן ספרים כאילו אין מחר. מה לא קראתי באותה התקופה, החל מספרי הפנטזיה הגדולים (והפחות גדולים), מד"ב וכמובן שייך לחבורת גיקים מדהימה שבה עברנו את הספרים האלו בחרדת קודש. Q היה האליל שלנו וכל פרק שבו הוא הופיע היה חגיגה. ספר זה הבטיח מפגש בין שני ענקים: לוקסנה טרוי ו-Q. האם אפשר לבקש משהו יותר מזה?

בפעם השנייה שקראתי את הספר היה בשנת 2018, 27 שנה אחרי. במקום בספר כיס קטן שהוסתר באמת בכיס כדי שאוכל לקרוא עוד קצת במהלך השיעורים, הוא נקרא מתוך קורא אלקטרוני. פיטר דיוויד הענק, שעוד המשיך לכתוב ספרים רבים וטובים, כבר הפסיק את קריירת הכתיבה שלו בעקבות שבץ מוחי. העולם השתנה ללא הכר מאותה תקופה עתיקה שבה האינטרנט היה חלום רחוק ומשחקים נמסרו זה לזה בדיסקטים. הפעם ניגשתי לספר בתור אדם בוגר שקרא עוד הרבה מאוד ספרים ועם ניסיון בעולם הספרות, בניסיון לבדוק האם הספר מצליח להחזיק גם קרוב לשלושים שנה אחרי שנכתב.

העלילה מתרחשת באמצע העונה השלישית של מס"ב הדור הבא, זמן לא רב אחרי ש-Q מאבד את כוחותיו ומקבל אותם בחזרה. הספר מתחיל במשימה דיפלומטית המוטלת על פיקארד והיא לערוך טקס נישואין בין שתי משפחות יריבות של גזע חייזרי. מספר דיפלומטים נשלחים אל האנטרפרייז על מנת להשתתף בחתונה, ואחת מהן היא לוקסנה טרוי, עדיין שרויה בגלי החום הבטאזוידים, שמתבטאים אצלה בדחף מיני מוגבר ואגרסיבי. זאת ועוד, פתאום מופיע לו Q ומחליט שהוא מצטרף לחגיגה, ולא רק זה, אלא הוא ולוקסנה מוצאים כימיה משותפת ביניהם. לרוע המזל, במהלך ש-Q מנסה ללמוד על אהבה, הוא יצליח להרוס על דבר טוב, לסכסך בין החתן והכלה, לסכסך בין דיאנה ולוקסנה, וכמעט לגרום למלחמה כוללת. מעבר לכך, מתברר שיש נאחס בספינה שעובר מאדם אחד לשני כמו מגפה הגורמת לו לדכאון.

נשמע מופרך, נכון? האמת שכן. אבל ספר הוא לא רק עלילה ולכן אפרק לגורמים את היסודות שלו. הכתיבה של פיטר דיוויד היא נהדרת וזה אחד הדברים שמבדילים בינו לבין סופרים אחרים. בעוד ישנם סופרים שלוקחים את מס"ב כעניין רציני מאוד (אני מסתכל עליך דיאן דוויין), ישנם אנשים שמבינים שזוהי סדרת טלוויזיה ויש בה הרבה כיף. הכיף הזה מתרגם היטב לכתיבה והדיאלוגים קלילים והעלילה זורמת היטב. אבל כמובן שאי אפשר להתעלם העלילה הרדודה של הספר. זהו ספר הומוריסטי ומלא בבדיחות שיודע לנצל היטב את הדמויות, במיוחד את וורף ופיקארד, אבל ממש לא מנצל את דאטה, שאין לו יותר אופי מאשר למחשבון כיס. נכון, זאת רק התחלת הסדרה, אבל כבר אז היו בו ניצוצות מרשימים.

בעיקרון, זה האורוויל של הדור הבא. אנשים מאוד התחברו לאורוויל ואמרו שהוא המס"ב האמיתי, יותר מאשר דיסקברי, אבל כשקוראים את הספר מבינים שמה שאנחנו בעצם רוצים הם לראות את פיקארד, רייקר וכל החברים הטובים בסיטואציות הקומיות של האורוויל ולאו להיפך. הספר הזה נותן לנו הזדמנות לראות השתטות גמורה של הדמויות, קומדיה מטורפת ומלאת אהבה למס"ב.

אז נכון, הספר לא מחזיק מעמד היום. הוא אמנם לא מהספרים הכי טובים שאי פעם היו ובוודאי הוא היה טוב יותר פעם, כשאתה מלא בעוז הנעורים וכל פרק של מס"ב הוא חגיגה מלאת התרגשות. כיום, בעידן מחוספס שכזה, הספר ייראה תמים מדי, טיפשי מדי, וללא "הרוח" של מס"ב. אבל הרוח של המס"ב נמצאת בכל אחד מאתנו, ואין דבר כזה, יותר מס"ב או פחות מס"ב. העידן שלנו הוא מחוספס הרבה יותר, מתאים יותר למחלק 31 מאשר לאוטופיה הרודנברית, ובעוד שבעבר לא היינו יכולים לראות איך כדור הארץ הופך לאימפריה הטראנית, חלק מאתנו מאמינים היום שהפתרונות שלהם לאו דווקא רעים. זהו ספר טוב לעידן תמים ולמי שמסוגל להביא את עצמו לשם. מה שכן, הוא מחזיר הרבה געגועים לאותם הימים.

4 מחשבות על “טור אורח מאת צפריר גרוסמן: ביקורת ספר – Q-in-Law מאת פיטר דיוויד

  1. פינגבק: פניה מועדות לכוכבים – ביקורת הספר Star Trek Discovery: The Way to the Stars וסקירה על ספרות דיסקברי עד כה | ביקורות לספרות מסע בין כוכבים / Star Trek – מאת רון גו

  2. פינגבק: טור אורח מאת צפריר גרוסמן: ביקורת ספר – Available Light מאת דייטון וורד (כולל ספוילרים) | ביקורות לספרות מסע בין כוכבים / Star Trek – מאת רון גולשטיין

  3. פינגבק: צפריר ועצבני 2 – טור אורח מאת צפריר גרוסמן: ביקורת ספר – Collateral Damage מאת דיוויד מאק (כולל ספוילרים | ביקורות לספרות מסע בין כוכבים / Star Trek –

  4. פינגבק: ביקורת ( כולל ספוילרים) לטרילוגיית The Q-Continuum | ביקורות לספרות מסע בין כוכבים / Star Trek – מאת רון גולשטיין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s