"אני כבר ילד אמיתי.." – ביקורת (כולל ספוילרים) לספר Metamorphosis

הפעם נעסוק בספר ישן יותר– הראשון שהוגדר כ Giant Novel (זה היה ה"מיתוג" של הספרים "הגדולים והחשובים" בעידן בו הספרים היותר סטנדרטיים היו ממוספרים) תחת סדרת הדור הבא, וכיאה לספר שנחשב יוקרתי ו/או חשוב יותר, על פניו (ויש סיבה לכך שזה "על פניו"..) הוא עוסק באחת מעלילות המשנה הפופולריות והחשובות ביותר בסדרה – רצונו של דאטה להיות אנושי.

נושא הפוסט הפעם הוא הספר Metamorphosis מאת הסופרת ג'ין לורה (Jean Lorrah).

Metamorphosis_novel

ראשית נבהיר – זהו ספר על דאטה.

דאטה הוא הדמות הראשית, המניע לעלילה והפתרון למשבר המוצג בה.

בעוד ש*ה*ספר על דאטה בעיניי הוא Immortal Coil המאוחר יותר (אשר מתמקד ככלל באינטליגנציה מלאכותית ואנדרואידים ביקום טרק), הספר הזה (Metamorphosis) הוא הספר הראשון ששם את האנדרואיד החביב במרכז הבמה.

Immortal_Coil

שנית, מבחינת המיקום הכרונולוגי, העלילה נפתחת מייד עם סיום אירועי הפרק The Measure of a Man, כאשר דאטה חוזר אל האנטרפרייז וממשיך להתמודד עם השאלות שעלו בו בפרק זה. העיסוק ב"מי או מה הוא האדם" מהווה נקודת פתיחה מצוינת, במיוחד כיוון שאין הרבה ספרים משמעותיים המתרחשים על רקע העונה השניה של סדרת הטלוויזיה (אולי למעט ספריו המוקדמים של פיטר דיוויד בליין הדור הבא, אשר מקבלים משמעות מיוחדת רק לאורך השנים ועם תחילתה של הסדרה New Frontier).

סגל הפיקוד (קרי, הדמויות המרכזיות) כולל בתקופה זו את ד"ר פולאסקי , אשר האינטראקציה שלה עם דאטה הייתה שונה ומרעננת (במיוחד בפרק The Measure of a Man  ולקראתו). בהתאם, החלקים העסיסיים מבחינת דיאלוגים ורעיונות פילוסופיים שוב מגיעים מכיוונה של הרופאה הנרגנת-למחצה והאופן בו היא ודאטה מתקשרים.

data-vs-pulaski-star-trek-tng-750x480

בנקודה זו אציין, כי הספר טיפה שונה מהספרים האחרים באותה תקופה, בכך ש"הפר" הנחייה מהפקת הסדרה (כביכול מרודנברי, אולם ישנן גרסאות שונות לטענה זו) והציג דמויות חוזרות מספר קודם (של אותה הסופרת). ככל שידוע, ההנחייה דאז לעורכי ליין הספרים הייתה שאין ליצור דמויות שחוזרות מספר לספר, אלא להתמקד במבנה האפיזודי הנפרד לכל ספר (כמו בפרקי הסדרה, לפחות בתחילת הדרך). כמובן שהיו יוצאים מהכלל, אולם בספרי הדור הבא, התקדים קרה בספר הזה.

מדובר בקבוצת דמויות מהספר Survivors, "כנופייה" בראשות Daryll Adin, קצין צי הכוכבים לשעבר והאדם שהציל את חייה של טאשה יאר בצעירותה. לא אכנס לעלילה של אותו ספר מוקדם, אך אציין כי הוא מיוחד בכך שנותן פוקוס על קצינת הבטחון ז"ל.

51ttOeri3IL._SX297_BO1,204,203,200_

כיוון שהסדרה הראתה לנו שבין יאר ודאטה נרקם קשר.. מיוחד, הסופרת מחזירה את הדמויות שיצרה לספרה הקודם ודרכה חוזרת למשמעות הרבה שהייתה ליאר עבור דאטה (שכן, זהו ספר *על דאטה*).

בעיניי, הרעיון מאחורי הכללת דמויות אלו (אדין וכנופייתו, וכן – הם נקראים "Gang" לאורך הספר, נקודה שדי צרמה לי משום מה כשמופיעה שוב ושוב ושוב בספר טרק..) בעלילה הוא ברור, אבל בסופו של יום די מיותר מבחינת התרומה המשמעותית לעלילה. לצערי, יותר הרגיש לי שהסופרת פשוט רצתה להציג את יצירותיה (הדמויות שיצרה) לראווה.

מכאן העלילה עוברת למשימת מחקר לכוכב לכת מוזר ובדיקת תופעות מוזרות שדווחו ע"י צי הכוכבים. אחרי דין ודברים, תדרוכים וירידה לשטח, דאטה יוצא לקווסט. כן, קווסט במובן Quest..

דאטה יוצא לחפש את "האלים" של תושבי הכוכב ולרדת לשורש התעלומה המדעית שלשמה נשלחו. בפועל, דאטה פוגש בילידה חביבה שגם נמצאת בקווסט, והם משתפים פעולה כדי לפגוש את האלים ולקבל את הפרס ממתין למי שמסיים קווסט. הם מצליחים (חלקית), נפרדים ודאטה מקבל את גמולו.

בנקודה הזו חשוב לי לומר, שהחלק הזה בעלילה הרגיש לי מאד (*מאד*) מאולץ, בהיבט שפשוט לא הייתה לסופרת דרך הגיונית אחרת (מבחינתה) להגיע למטרת העלילה, אז יש "אלים" ויש להם "כוחות מופלאים" ובסופו של החלק הזה בעלילה…

.. דאטה הופך לבן אנוש.

כן, כן, בן אנוש –לא רק "שבב רגשות", אלא בשר ודם.

download

אחרי שסיימנו עם החלק הזה, מגיעים למה שאמור להיות הלב של העלילה – דאטה מתמודד עם החיים כבן אנוש, מתחיל להבין את מגבלותיו ומגלה כמה הוא Fully functional בכל צורה (כן, כולל מה שחשבת!).

DPP_00021

החלק הזה בעלילה הוא מצד אחד ה"שגרתי" והשקט ביותר, אבל בעיניי המהנה ביותר. האינטראקציות של דאטה האנושי עם חבריו לצוות מרגישות טבעיות ו"נכונות" מבחינת התנהגות הדמויות.

אבל גם החלק הזה מפנה מקום למה שהוא הלב *האמיתי* של העלילה, ולטעמי רחוק מלהיות הצד החזק בה.

האנטרפרייז נקראת לאזור קרבות במערכת שמש ניטרלית, בה מתמודדים תושבי כוכבי הלכת עם גזע תוקפני במיוחד. ההתערבות של האנטרפרייז לא נושאת פירות (כולל כשלון של דאטה האנושי לתפקד באופן יעיל כפי היה בעבר) והצוות נשלח למשימה אחרת.

..ואז דאטה מבין שהוא מאוהב בחייזרית שאיתה יצא לקווסט.

..אז הוא חוזר לכוכב מתחילת העלילה, כדי.. בגדול, לתת סיכוי לאהבה.

..והוא מגלה שאהבה זה דבר מכאיב, כשהוא מגיע רגע לפני נישואיה של אהובתו  לבחיר ליבה.

בנקודה הזו, דאטה פוגש שוב את האלים המסתוריים והם מסבירים שעבורם אין משמעות לעבר/הווה/עתיד (מזכיר קצת את הנביאים מח"ע 9) והם מראים לדאטה את העתיד. מסתבר שהגזע התוקפני איתו התמודד הצוות לפני עזיבתו של דאטה את הספינה, גורם בצורה מפותלת (ולא מאד הגיונית לטעמי) למלחמה בין-כוכבית, שמערבת את התרבויות המרכזיות בטרק (הפדרציה, קלינגונים, רומולנים, בני אוריון, הפרנגי שאז עוד היו "איום") ובסופו של דבר להרס בל יתואר.. (אל דאגה, מקווה שלא יפתיע יותר מדי, אבל הכל מסתדר בסוף 😊 )

פה דאטה מחליט לבקש מהאלים של הכוכב לקחת חזרה את "מתת האנושות". ליתר דיוק, דאטה מבקש לחזור לנקודה בה בחר את הפרס שלו בסיום הקווסט, כך שדאטה חוזר להיות אנדרואיד וחוזר לנקודה מוקדמת בעלילה. פה גם נרמז (ולא, זה לא ברור לחלוטין, וחבל), שכל העלילה עד כה הייתה סוג של "סימולציה" מצד אותם אלים (כלומר, "להראות לדאטה מה יקרה אם.."), אבל כאמור, העלילה לא מבהירה את הנקודה הזו כך או אחרת.

מגיעים שוב לנקודה בה האנטרפרייז מתמודדת עם הגזע התוקפני, ודאטה מגלה (כי עכשיו הוא לא בן אנוש חלוש) כי הגזע התוקפני הוא וריאנט (מוטציה) שהתפצל מהגזע המותקף, לאחר שפיתח כוחות מחשבתיים, מעין טלפתיים, אשר הביאו את בני הגזע התוקפני להסיק שרק מי שבעל כוחות כאלו הוא "בעל נשמה" וכל השאר הם "חפצים" או יצורים נחותים (כמו הגזע ממנו התפצלו).

הפעם דאטה מצליח לשכפל עבורו את היכולת המחשבתית ומצליח לתקשר עם התוקפים. הם מזהים אותו כ"בעל נשמה" וכאשר הוא חושף שהוא יציר מלאכותי של "יצורים נחותים חסרי נשמה", הוא גורם לקרע תיאולוגי בקרב התוקפים, אשר מסכימים לנסות ולשבת לשולחן המשא ומתן ולהכיר בזכויות של האחר.

סוף טוב, הכל טוב. האנטרפרייז מתרחקת לעבר השקיעה והקורא נשאר עם מחשבות פילוסופיות עמוקות.

enterprise-star-trek-generations-ncc-1701d

אז.. מה חשבתי על הספר?

נתחיל מהצדדים החיוביים – זה ספר חביב בהחלט שתופס יפה את דמותו של דאטה ומרגיש כמו הרפתקה מעניינת היישר מפרקי הדור הבא.

*אבל* (ויש.. לא מעט)..

קודם כל, העלילה מתפזרת מדי לטעמי. יש פה שלושה סיפורים כמעט-נפרדים שהחיבור ביניהם לא עבד עבורי באופן מלא והם מרגישים לי מנותקים אחד מהשני.

הפואנטה של העלילה (כלומר, "המסר החברתי") משתנה מנקודה עלילתית אחת למשנתה – מבחינת אנושיותו של דאטה האנדרואיד, דרך הרעיון של "להיות אנושי זה די מבאס" וכלה במסר בסיום ש"צריך לקבל את האחר, למרות דוגמות וקיבעונות מחשבתיים". נקודה זו מתחברת לנקודה הקודמת, כיוון שאם היה רעיון תמטי אחד עקבי, כנראה שחלקי העלילה השונים לא היו מרגישים לי מנותקים.

שנית, הדמויות שהסופרת הביאה מהספר הקודם על טאשה – כפי שכתבתי בגוף הביקורת, הן מרגישות לי מאולצות ו"מודבקות" לעלילה ללא צורך ממש, והאזכורים לספר קודם מיותרים בעיניי ויכולים לצרום קצת במהלך הקריאה.

בסופו של דבר, הספר מרגיש כמו דוגמה מובהקת לדור הבא בעונותיה הראשונות – לטוב ולרע.

הקונספט הוא מעניין, הגזעים שפוגשים בהם הם בהחלט New Life and New civilizations (גם אם ה"איום הגדול" על החיים בגלקסיה לא שכנע אותי בחומרתו..) והדיונים הפילוסופיים מרגישים לי מאד.. "רודנבריים". אבל בעוד שהרעיונות מוצלחים, הביצוע לא באותה רמה, הצוות לא *מרגיש* כמו סגל פיקוד של ספינת הדגל של צי הכוכבים (פה הספר די תואם לסדרה, כי בעונות הראשונות זו הייתה גם ביקורת שהייתה לי), אלא כמו קבוצת חבר'ה על ספינה מדעית שמדי פעם הולכים להולודק לשחות ולהסתלבט על חוף אגם ובדיוק כמו הסביבה שבה הקצין השני בספינת הדגל יכול לצאת "לסידורים" (כלומר לחפש את אהובתו החייזרית שפגש פעם אחת) בלי יותר מדי בעיות..

בשורה התחתונה 7/10, בעיקר בגלל הרעיון המרכזי ובגלל הסצינות של פולאסקי ודאטה (תכל'ס, הספר יכל להיות רק עליהם ועל הנסיונות של דאטה להתאקלם כבן אנוש והייתי מרוצה..)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s