רבותיי, ההיסטוריה חוזרת! ביקורת *** עם ספוילרים *** לספר Star Trek Picard: The Last Best Hope

הספר שאסקור הפעם מהווה (או נראה שיהווה בעתיד) אבן דרך בספרות טרק.

 

לא, זה לא קשור להיותו ספר המקושר לטרק המודרני – פה כבר היו שישה ספרים לדיסקברי.

 

זה גם לא קשור להיותו דוגמא *מובהקת* ל tie-in fiction, שבניגוד למאות ספרי טרק ב 40 השנים האחרונות, מטה את המטוטלת לכיוון של ה tie-in מאשר לכיוון של ה fiction . כלומר, זה חלק מזה, אבל היה כבר ספר שעשה זאת קודם – וזה ספר שיוזכר יותר מפעם אחת בפוסט הזה.

זה גם לא ממש קשור לעלילה עצמה, אלא יותר למה שהיא מביאה איתה.

זה הספר שממנו אפשר באופן מובהק לסמן נקודת מעבר מהמשכיות אחת של טרק (בספרות) להמשכיות חדשה – כזו שמתואמת ונלווית לטרק המודרני, כלומר זה שמלווה אותנו כבר 3 שנים.

אבל לזה נגיע בסוף – קודם כל, נעסוק בספר עצמו.

.71cp8u4U8XL

.

.

.

.

.

.

.

55770100_10158041106737195_8772415039303843840_n

(אזהרת ספוילרים לסדרה "פיקארד", למשחק Star Trek Online, לסרט Star Trek (2009) ואולי לעוד סיפור או שלושה)

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 

כדאי לציין כבר בהתחלה, שהספר The Last Best Hope  הוא ספר עם סוף עצוב וטראגי. בנוסף, הספר מציג רמה טובה-עד-מצוינת של פרוזה. זו לא הפתעה לקוראים שמכירים את הסופרת, אונה מק'קורמאק (Una MacCormack), שנחשבת לאחד הקולות האיכותיים בספרות טרק המודרנית.

ואכן, הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת, כפי שמק'קורמאק יודעת להציג, אבל מבחינת האירועים עצמם, מי שלא מכיר את אירועי הסדרה יתאכזב מהסוף "הפתוח" (וכאמור, הטראגי) של הספר. מי שמכיר את אירועי הסדרה ילווה את העלילה עד לסיום המוכר.

 

מבחינת המבנה, הספר מחולק לשלושה חלקים ובגדול מתחיל בתחילת שנות ה 80 של המאה ה 24 – זמן לא רב לאחר אירועי הסרט "נמסיס" (המתרחש בשנת 2379), אשר הציג את נפילת השלטון הרומולאני המרכזי בידי שינזון (שיבוט של פיקארד בעצמו).

עלילת הספר מתמקדת במשימתו של פיקארד להוביל את מאמצי ההצלה של האוכלוסיה הרומולאנית לאור אסון שמאיים על האימפריה – הסופרנובה שנזכרת כבר בסרט ב 2009 כזו שהחריבה את עולמות הבית של האימפריה, ונזכרת כמאורע מכונן עבור פיקארד, הצי והפדרציה.

הספר עובר מאווירה מוכרת של הדור הבא (אופטימיות, הומניות) לאווירה קודרת הרבה יותר, הן מבחינת הדמויות הראשיות (מה שמתאים לנקודות הפתיחה בסדרה) והן מבחינת ההתרחשויות הפוליטיות / חברתיות הרחבות יותר. אישית, קשה לי שלא להרגיש שהספר (כמו הסדרה) מאד מושפע מהאקלים הפוליטי הנוכחי, והוא נוטה להטפת-יתר וסוג של מיסיונריות (בעיקר מפי פיקארד, שגם בשנים שהספר מתאר, מזכיר יותר את סטיוארט האדם מאשר את פיקארד הדמות – גם ברמת התגובה שלו למאורעות סביבו).

מרבית צופי טרק, ובוודאי מי שקורא את הספר כחוייה נלווית לצפייה בסדרה "פיקארד", יודעים כבר לאן העלילה הולכת וכיצד הסיום יוביל לתחילת אירועי הסדרה החדשה. בהתאם, אין פה ציפייה ל"סוף טוב" (כי הוא לא), אבל גם העלילה שכן קיימת לא ממש מציעה מבנה נרטיבי שלם של מאורע מכונן -> התמודדות הדמויות עם משבר -> סגירת מעגל עלילתית ו/או השלמה / פתרון של המשבר שקשור למאורע.

את העלילה אפשר לסכם באופן תמציתי כך: פיקארד מקבל על עצמו משימה מאסיבית -> האקלים הפוליטי בפדרציה ובאימפריה הרומולאנית מתדרדר ומסבך את המשימה -> מתחולל משבר (שמוכר לצופי פיקארד) שלא ברור מה מקורו -> המשימה נכשלת.

הדמויות עצמן תואמות לאיך שמוצגות בפיקארד, במיוחד פיקארד עצמו, ראפי וג'וראטי. אבל גם פה היו לי בעיות עם האופן בו הגיבו למשימה ולהתרחשויות במסגרתה. הדמויות הראשיות "מפסידות" – את זה ניתן לראות מנקודת הפתיחה של הסדרה, ואנו חווים בספר *עד כמה רחוק הן נופלות*.. ועדיין, כפי שציינתי קודם – איפשהו זה לא מרגיש לי טבעי. לא עד בסוף, בכל אופן.

בנוסף, העלילה מציגה גם  רמיזות משמעותיות וקווי עלילה שלא הולכים לשום מקום – בראש ובראשונה הרמיזה שהסופרנובה של הכוכב הרומולאני היא תוצאה של מעשה מכוון. זה מזכיר רמיזה דומה שנעשתה בספר The Needs of the Many (שם הכוונה הייתה לגזע איתו מתמודדים השחקנים במשחק Star Trek Online, גזע 8472 – או ה Undine), ואני מאד מקווה שבסדרה זה יפותח לאנשהו, אחרת אין לה ממש טעם.

גם אזכור של (השגריר) ספוק מחבר לאירועים שנזכרים סביב הסופרנובה (בסרט מ 2009 ובסדרות הקומיקס המקדימות), אבל זו נקודה שממש מבוזבזת לדעתי – מעבר לאזכור של ספוק עצמו וההיערכות שלו לפינוי, אין קישור למשימה שלו, או אפילו לגורלו, מה שיכל לקשר את הצד *הזה* של הפרנצ'ייז (יקום קלווין).. אבל כאמור, מעבר ל Name Dropping לא נראה שיש באמת מטרה.

 

ועם זאת, ולמרות הביקורות על העלילה, הספר הוא מבוא מושלם לסדרה, כזה שלא ראינו בעבר בטרק. הוא לא רק מהווה העמקה של אירועים שנזכרו (ונראו) בסדרה (מה שעושים מרבית ספרי טרק), אלא ממש משתלב עם המוצג בסדרה באופן שבעיניי כמעט תקדימי לטרק.

טרק לא מציעים ספרי מבוא שמוגדרים ככאלו, לפחות לא לסדרות עד כה. היו ספרים שפרשו היסטוריה של דמויות, ספינות, אירועים, אבל לא משהו רשמי, למעט הספר  The Needs of the Many שהתקשר למשחק Star Trek Online. בכלל, בעיניי ספר המבוא לסדרה הטוב ביותר עד כה לא היה במוצהר כזה, וגם הוא התמקד בז'אן לוק פיקארד – מדובר על The Buried Age, שמותג גם כספר של הדור הבא וגם חלק מ The Lost Era, והראה את האירועים מאובדן הסטארגייזר ועד קבלת הפיקוד על האנטרפרייז D. עם זאת, הספר לא ממש היה ספר מבוא לסדרה ויצא שנים רבות אחרי שהסתיימה.

הערה – מדובר בספר נהדר ומאד מומלץ. אישית מאד אהבתי אותו והוא נכנס לרשימת 25 ספרי טרק הטובים ביותר לטעמי

tng-theburiedage

פה מדובר על ספר שיוצא במקביל לפרקים הראשונים בסדרה חדשה, ומקבל שיתוף פעולה רב מהפקת אותה סדרה (בגלל הימצאותם של כותבי ספרות טרק בחדר הכותבים של הסדרה). מאד בדומה לספרי דיסקברי, שכולם עד כה מהווים ספרי הקדמה לאירועי הסדרה (כולל הספר החמישי, The Enterprise War, שהיה הקדמה לעונה השניה). עם זאת, הספר הזה ייחודי בכך שהוא מציג את מרבית (אם לא כל) רוחב היריעה שמציעה הסדרה עד כה, כולל דמויות משנה, מקומות ואזכורים לאירועים שהובילו לסטטוס קוו של הסדרה "פיקארד".

כפי שכבר ניתן להבין, הספר מאד (*מאד*) תואם למה שנראה בפרקי פיקארד, ומפה ואילך ברור (לפחות כך נראה לי, ומודה שהדבר מעציב אותי) שהמשכיות הספרים כפי שהייתה ב 20 השנים האחרונות לא תהיה הפוקוס של ליין הספרים והלכה למעשה – הסתיימה.

עקרונית, אין לי שום בעיה עם הרעיון של "יקומים מקבילים" בפרנצ'ייז בדיוני, וחוסר ההתאמה הנוכחי למה שנראה על המסך לא מוריד מהערך של ההתפתחויות הספרותיות בשנים שלאחר נמסיס, כמו גם מסיפורי טרק הבולטים יותר (והנה כמה דוגמאות ששווה להכיר) שיצאו בשנים אלו (מה גם שהרעיון של "קאנון" בטרק הוא לא משהו שאני מרגיש מחויבות עזה כלפיו..). עם זאת, הרצון שלי כקורא וכטרקי לעקביות עלילתית לאורך כל המדיות של הפרנצ'ייז, וכיון שהסופרים חזרו וציינו we have a plan, אני מניח (אולי בשאיפה נאיבית משהו) שאיזושהי התפתחות עלילתית תתרחש וככל הנראה אחד משלושה דברים יקרה:

  1. קו הזמן ישתנה (סטייל “בחזרה לעתיד” או yesterday’s Enterprise) לזה שנראה בסדרה פיקארד ובספר הזה (וכן, כדאי לזכור שבסופו של יום, גם הוא אינו "קאנוני", אלא בשלב זה תואם לנראה על המסך.. בדיוק כמו כל ספר טרק)
  2. בדומה לספרות "מלחמת הכוכבים" (שכלל הספרות טרם הרכישה על ידי דיסני מותגה כ Legends ), קוי הזמן ימשיכו במקביל (סטייל סרטי הנוקמים האחרונים) והמשכיות הספרים הנוכחית תסתיים, עם ספרים עתידיים בתקופה זו תואמים לאירועי הסדרה פיקארד ולא להמשכיות הישנה.
  3. קוי הזמן ימשיכו במקביל, רק שהמשכיות הספרים הישנה תמשיך לצאת לאור במקביל לחדשה תחת מיתוג חדש – בדיוק כמו שהשנה צפויים לצאת ספרים בהמשכיות של יקום "קלווין".

 

בסופו של דבר, אני חושב שהספר הוא ספר חשוב למה שככל הנראה יתגבש בשנים הקרובות להמשכיות ספרותית ענפה. הוא ספר שכתוב ברמה גבוהה, גם אם לא כל הבחירות העלילתיות מתיישבות עם יקום טרק שהכרנו (גם מהטלויזיה וגם מהספרות), אבל אולי זו בעצם הכוונה.. אולי הקורא *אמור* להרגיש ש"זה לא איך שהוא זוכר את טרק, את הצי ואת הפדרציה".. כי זה דווקא מאד מתיישב עם דבריו של סטיוארט לפני יציאת הסדרה.

I think what we’re trying to say is important,” he says. “The world of ‘Next Generation’ doesn’t exist anymore. It’s different. Nothing is really safe. Nothing is really secure.”

לכן, הציון הסופי שהייתי נותן לספר ציון של 7.5 מתוך 10.. אולי אפילו 8 (אם אני מנסה לנטרל את הרגשות האישיים שלי כקורא טרק וותיק), וממליץ עליו במיוחד לצופים של הטרק המודרני שרוצים לשלב עוד מדיומים בטרק שלהם. פה ה tie-in fiction משתלב מצוין עם התכנים הטלוויזיוניים, ויש פה אחלה נקודת כניסה לספרות טרק, בלי קשר לכיוונים העתידיים שלה.

מחשבה אחת על “רבותיי, ההיסטוריה חוזרת! ביקורת *** עם ספוילרים *** לספר Star Trek Picard: The Last Best Hope

  1. פינגבק: האם המשכיות הספרים המודרנית הסתיימה? | ביקורות לספרות מסע בין כוכבים / Star Trek – מאת רון גולשטיין

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s