ביקורת (כמעט) ללא ספוילרים – טרילוגיית Star Trek Prometheus

בזמן הזה לפני שנה כתבתי על הספר הראשון בטרילוגיה כאן, ובאוגוסט האחרון (כחלק מפוסט ביקורות קצרצרות), כתבתי על הספר השני כאן.

כעת, ימים בודדים לאחר שקיבלתי את הספר השלישי בדואר (וקראתי במקביל בגרסה המודפסת ובגרסה דיגיטלית), אכתוב מספר מלים על הכרך המסיים ועל הטרילוגיה בכללותה.

In-the-Heart-of-Chaos

אם כותרת הפוסט לא הייתה ברורה, מציין שוב שייתכנו ספוילרים לעלילה – אשתדל שהם יהיו מינוריים ככל האפשר, אבל שאף אחד לא יגיד "לא ידעתי".. 😊 )

header-prometheus-ship-1-324x160

למי שלא קרא את הביקורות הקודמות (או לא מעוניין להיכנס ללינקים), רקע קצר-

הטרילוגיה הזו יצאה במקור בשנת 2016 בגרמנית כחלק מחגיגות 50 השנים לטרק, בהוצאת Cross Cult (הוצאה המתרגמת את ספרי טרק לקהל הגרמני), אשר קיבלה אישור להוציא סיפור מקורי ולא מתורגם.  החל מ 2017, יצא התרגום לאנגלית בהוצאת Titan Books (ולא Pocket Books של סיימון אנד שוסטר, שמוציאה את ספרי טרק מאז 1979 ולאחרונה חידשה את החוזה מול CBS / פאראמאונט).

 

על מה מספרת הטרילוגיה ומה אהבתי בה?

בעקבות מתקפות טרור נגד הפדרציה והקלינגונים על ידי בני גזע ה Renao (גזע מקורי שהומצא לצורך הטרילוגיה), נשלחת הספינה המתקדמת פרומתיאוס לאתר ולעצור את הטרוריסטים. מפה מתחילה עלילת פעולה מול ובשיתוף עם צוות קלינגוני תאב-כבוד ואלימות, שנשלח גם הוא ע"י המועצה העליונה למשימה זהה, כאשר בהמשך משתלבים בה גם אלמנטים פוליטיים רחבים יותר בהנהגת הפדרציה וגם אלמנטים טרקיים קלאסיים של תעלומה ספק-מדעית, מגע עם גזע עתיק ועוד.

מדובר בעלילה קולחת, סוחפת ברובה ומהירה, המכילה שלל אלמנטים מוכרים לקוראי וצופי טרק. בהיבט הזה, הטרילוגיה יכולה להוות נקודת כניסה לא רעה לספרות טרק בכללותה, לפחות לתקופת המאה ה-24.

עוזרת גם העובדה שמדובר בטרילוגיה שהיא לחלוטין standalone, והקורא לא נדרש להיכרות מוקדמת (מדי..) עם העלילה, והיכן שכן יש אזכורים למהותן של הספינה עצמה והטכנולוגיות שעל סיפונה, הקורא מקבל רקע תוך כדי תנועה (נקודות שאני ככלל מאד מעריך בספרות טרק) – ככל שמתקדמים בעלילה, דווקא ההיבט הזה הולך לאיבוד, אבל נגיע לזה..

 

אז אם העלילה היא נקודה חיובית, מה בכל זאת פחות אהבתי?

(מי שנכנס ללינקים על הספרים הקודמים, יכול לנחש לאן זה יילך..)

ההקשרים למציאות הפוליטית של ימינו טיפה מודגשים יתר על המידה – יתכן שמדובר בנקודת המבט האירופאית של המחברים, אבל הרגשתי שההתייחסות לפעולותיהם של בני ה Renao נעה בין לוחמנות-יתר שמוצגת באופן שלילי (וכנראה מדגישה אלמנטים במדיניות המערב כלפי טרור) לבין ממש הטפה להכלה, "הכאה על חטא" מצד הפדרציה וכו' – טרק תמיד דגל במציאת פתרונות של שלום היכן שאפשר, אבל ההלקאה העצמית ש(יותר מ)מרומזת לאורך העלילה צרמה לי מעט.

הרצון להראות "תראו כמה אנחנו מכירים טרק!" – רפרנסים לקאנון זה דבר מאד בסיסי בספרות tie-in, ופה הסופרים (ואולי העורכים / הוצאת Cross Cult) קיבלו הזדמנות יחידה במינה (עד כה) להוציא סיפור טרק שלא דרך ההוצאה הרשמית באנגלית. לכן ברור שתינתן במה לרצון להראות קישור לא רק לקאנון הטלוויזיוני, אלא גם לספרות המודרנית ובמיוחד לקווי העלילה הנוכחיים (נכון ל 2016-2017) בעלילות סדרות המאה ה24. עם זאת, כאשר סצנות רבות המציגות דיאלוגים או אפילו מחשבות פנימיות של הדמויות נכנסות לפירוט ואזכור יתר של מאורעות שקרו בספרים (בעיקר סביב טרילוגיית Destiny,המאבק מול ה Typhon Pact ואירועי The Fall) וכמובן אירועים שכוללים אזכורים לכל סדרות טרק, אישית הרגשתי יותר שאני קורא Fan Fiction ש"רוצה להיראות אמין וכולל את כל טרק", מאשר סיפור מהודק בסוף המאה ה 24.

לא ראינו כבר את הדמויות האלה? – הדמויות המרכזיות (ויש לא מעט), הן טיפה קלישאתיות לטעמי. גם פה, ניכרת "מחלה" נוספת של Fan Fiction (מה שפחות מתבטא בספרות המקצועית, לפחות בספרים היותר טובים..) – הדמויות הרבה יותר פשטניות מכפי שנראה.. הדילמות הבין-אישיות, קווי האופי הפרטניים, הדינמיקה ביניהן – הכל מרגיש כאילו הסופרים רצו "לסמן ווי" ליד צ'קליסט של "איך כותבים סיפור טרק"..

קצין צי הכוכבים שהוא בן לגזע איתו מתמודדים והוא נאבק בבני עמו, הדמות עם קשר משפחתי לסדרה המקורית, שימוש בדמות קלאסית כמרכיב בעלילה (כי חייבים להזכיר את קירק וצוותו האגדיים.. שוב..ושוב..), "רשימת מכולת" של קצינים חייזרים (כי חייבים אנדוריאני כדי שנזכיר מה עבר עליהם בספרות, חייבים טלפת/אמפת אחרת לא נבין מה עובר לחלק מהדמויות בראש), אפיון דמות הקפטן (חייב להיות בן-אנוש מערבי, שועל קרבות וותיק וממולח, וכו') ושאר נקודות שלא *מפריעות* לעלילה, אבל מרגישות פחות *טבעיות* ביחס אליה.

משהו אובד בתרגום.. – הפרוזה עצמה לא רעה ובהחלט מובנת, אבל אישית עדיין הרגשתי באופן בולט מדי שלא מדובר בסיפור שמוצג בשפת המקור. אולי זה הסלנג, אולי האופן בו נבנו תיאורי הסביבה, או אפילו העובדה (שקצת מתקשרת לנקודה הקודמת) שכאשר מזכירים שמות של ספינות אחרות (גם כדי להראות.. כמה אנחנו מכירים טרק!..), זה מרגיש כמעט תמיד קצת.. מלאכותי (לדוג', משום מה כמעט בכל פעם מזכירים את האנטרפרייז הנוכחית כ"אנטרפרייז-E", ואולי זה ניטפוק ותו לאו, אבל ממש הפריע לי בהיבט של "ככה לא מתייחסים בשירות צבאי לכלי שיט! אף אחד לא מדבר על הדזיגנציה המלאה של ספינה, גם אם היא שישית לשמה!"..).  גם קית' דהקנדידו, סופר ועורך ותיק של ספרות טרק , הובא לסייע בליטוש התרגום לאנגלית, שהיה לפי דיווח שלו באתרו האישי, “Awkward and needs touching up”.. אני לא לחלוטין בטוח שהליטוש הצליח כמצופה, לפחות לא עבורי.

 

למרות הכל, בשורה התחתונה ניכר שהסופרים, העורכים (הן בגרמנית והן באנגלית) ואנשי הוצאת Cross Cult *מאד אוהבים טרק*.ההחלטה והמאמץ להוציא טרילוגיה בחגיגות ה 50, ולהקיף בעלילה כמה שיותר אלמנטים קאנוניים ולא-קאנוניים (קרי, ספרות טרק "הרגילה") בהחלט זכאים לשבחים. התוצאה לא מושלמת ופחות מלוטשת מכפי שהייתי רוצה (כקורא ותיק של פחות או יותר כל מה שנכתב על טרק), אבל חייבים להעריך את הניסיון, ובסופו של יום, שווה לתת צ'אנס ולקרוא.

7.5/10 מבחינתי – 7 על הביצוע, וחצי נקודה רק על המאמץ!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s