טור אורח מאת צפריר גרוסמן – Imzadi

אני שמח להציג טור נוסף של חברי צפריר גרוסמן, שממשיך לסקור ספרים שאני מאד אהבתי ונותן זוית ראיה נוספת, אחרת ולעיתים מנוגדת לאותם ספרים.

הנה ספוילר לטור שיופיע מיד בהמשך הפוסט הזה – צפריר אוהב את פיטר דיוויד. מאד.

הנה ספוילר שני – זו אהבה מוצדקת ומשותפת לרבים מאתנו.

ולכן, לאור הספוילרים לעיל, אך טבעי הוא שצפריר בחר לסקור ספר שנבחר פעם אחרי פעם לאחד האהובים ביותר בתולדות ספרות טרק

רגע לפני שצפריר ייקח פיקוד על הפוסט, מזכיר לכולם שניתן ומומלץ לקרוא את טורי האורח שלו (אחת מגולות הכותרת של הבלוג בעיניי):

מהסדרה המקורית The Joy Machine

מהדור הבא Do Comets Dream?

הביקורת האחרונה מ(כמעט) סוף היקום הספרותי – Available Light

והפעם הקודמת שצפריר סקר ספר של פיטר דיוויד – Q-in-Law

וכמובן ממליץ בחום רב להצטרף אל צפריר בבלוג הנהדר על מסעותיו בעולמות הפנטזיה של TSR ו WOTC- רומח הדרקון, ממלכות נשכחות, רייבנלופט ועוד

אז לאחר פתיחה זו, אני שמח להעביר את השרביט לצפריר:

ביקורת על אימזדי/פיטר דיוויד

אתחיל ואומר שלא תמיד הבנתי את הרומן בין רייקר לטרוי, היה ביניהם אפס כימיה מינית (לפחות בין ג'ונתן פרייקס לבין מרינה סירטיס), והעובדה שהחזירו אותו שוב ושוב לכתיבה וניסו למצות ממנו כמה שניתן נראה לי מגוחך לפעמים. ולכן, כאשר המליצו לי לקרוא את הספר אימזדי, שמספר על ההתאהבות בין רייקר לטרוי, אמרתי לעצמי, "די, זה ממש מגוחך". אבל משהו אחד עצר אותי, וזה השם של הסופר, וזהו פיטר דיוויד.

למי שלא מכיר את פיטר דיוויד, מדובר בסופר מחונן, מלא חוש הומור, שאני פשוט אוהב את ספרי הטרק שלו. הוא מכיר את הדמויות לעומקן, והופך כל ספר לחגיגה. אחד מהספרים שלו הוא Q-in-Law, בהם הוא משלב בין שני הכוחות האימתניים ביותר בגלקסיה, Q ולאוקסנה טרוי. הוא מתאפיין בכתיבת קלילה יותר, הומוריסטית, אבל מלאת אנושיות, ולכן אמרתי לעצמי, טוב אנסה את הספר, ואני כל-כך שמח שעשיתי את זה.

הספר מתרחש במספר ממדי זמן מקבילים (דבר שאופייני מאוד לפיטר דיוויד). קו הזמן הראשון הוא הזמן של העבר ובו רייקר מוצב בבטאזויד ומתאהב בטרוי הצעירה. לאחר רומן קצר מאוד, דרכיהם נפרדות. בקו הזמן השני, אנחנו בעתיד הרחוק, רייקר הוא אדמירל זקן ומריר נפש, שמהרהר על האופן שבו חייו התנהלו לאחר מותה של דיאנה טרוי. הוא מבין שהיא הייתה האהבה הגדולה בחייו והוא מחליט לחזור ולהציל את חייה. בקו הזמן השלישי, זה ההווה, או העונה הרביעית של הסדרה, ובה טרוי נמצאת בסכנה גדולה ורייקר האדמירל יוצא להציל אותה דרך השומר של הנצח. למרות זאת, קומודור דאטה מבין שאסור להרוס את רצף הזמן ויוצא להילחם נגדו על סיפון האנטרפרייז F. וכמובן שכל קווי העלילה מתחברים זה לזה.

כפי שניתן לראות, עלילה סבוכה מאוד, אבל עדיין פשוטה. פיטר דיוויד אורג בקלות וביופי את רייקר האדמירל הזקן שנזכר בימי הנעורים שלו במהלך ביקור בבטאזויד. העלילה של סיפור האהבה היא לא קיטשית כפי שניתן לחשוב, ויש גם עלילות משנה נהדרות אחרות. בתקופה שבה היה לנו רק את סדרת הטלוויזיה, זה היה ספר סופר-שאפתני וסופר-מצליח, כי הוא לקח את העולם של מסע בין כוכבים והשתמש בו בצורה מצוינת מבלי להגביל את עצמו לתקציבים. כמו כן, אני מנסה להבין מה יש לפיטר דיוויד אישית נגד פלוטו, שהוא מושמד כמעט בכל ספר שלו. זהו לא ספר קאנוני, אבל כמה כיף היה אילו הוא היה.

אני מעניק לספר את הציון 9 מתוך 10 בסולם צפריר, והוא אחד מהדוגמאות הטובות לספרי טרק. ספר שהוא מספיק ארוך בשביל לעניין והרבה רעיונות, מותח ומרתק, משלב מסע בזמן, וכמובן הרבה מההומור של פיטר דיוויד, שהפך להיות סופר בן בית לאחר קריאת הספר הזה. למרות המיקום שלו ב-25 הספרים הגדולים ביותר, אני הייתי בכיף נותן לו להגיע למקום הרבה יותר גבוה. הוא אצלי בעשרה הגדולים בוודאות.

טור אורח מאת צפריר גרוסמן – Do Comets Dream?

אני שמח לפרסם פוסט ראשון (מיני רבים, בתקווה), בו יקיר המערכת צפריר גרוסמן מציג את זוית הראייה שלו לגבי ספרי טרק שבעיניי זכו לפני מספר שנים לתואר "ספרי הטרק הטובים ביותר".

אמנם עברו כמה שנים ולא עדכנתי את הרשימה (גם זה יגיע..), אבל צפריר קפץ על ההזדמנות לקרוא את הספרים הללו ולהציג זוית ראיה נוספת (ואולי גם מנוגדת? נחכה ונראה..)

בהזדמנות זו, אזכיר לכולם את הבלוג המצוין של צפריר, 'מסע בקרין', שהורחב לכלול עולמות פנטזיה נוספים ומרתקים. בעיניי חובה לחובבי וקוראי ספרות פנטזיה!

אז נתחיל? מעביר את השרביט לצפריר!

בעקבות הפרסום של 25 הספרים הטובים ביותר של מסע בין כוכבים של מכרי ורעי רון גולשטיין, החלטתי שגם אני הולך לקרוא אותם, כי טעמו של גולשטיין משובח בו וגם התגעגעתי קצת לטרק ישן וטוב. כמו בכל פרנצ'ייז כזה או אחר, ישנם ספרים טובים ורעים, וגם קיצוניים לשני הצדדים, אני כבר מודיע שאני מחכה לרשימת הספרים הגרועים ביותר של הטרק, כי בעוד שתמיד יש פנינים נסתרות, יש מהמורות נוראות שצריכות להזהיר כל אחד ואחת מאיתנו.

אז נתחיל במספר 25, שהוא ספר של הדור הבא בשם "האם כוכבי שביט חולמים?" מאת ס. פ. סומטאו. מכיוון שלא שמעתי על הסופר מעולם, הלכתי לבדוק מי הברנש או הברנשית ומתברר שמדובר בסומטאו פפיניאן סוצ'אריטקול, שהוא לא פחות מאשר המנצח של האופרה הבנגקוקית בתאילנד. מעבר לכך, הוא גם כותב ספרי מדע בדיוני ואימה וכתב ספרים גם בעולם של "העורב" (זה של ברנדון לי לא אדגר אלן פו), ערפדים וכל מיני דברים כאלו ואחרים. זה ספר הטרק היחידי שלו.

הספר מתרחש ככל הנראה בעונה הרביעית או החמישית, לא ברור מתי והוא מספר על כך שהאנטרפרייז מגיעה לעולם חדש כדי לכונן קשרים דיפלומטיים עם העם היושב בפלנטה שנקראת ת'אנט. הפלנטה עצמה בנויה על שיטת קאסטות מאוד מורכבת שמזכירה את שיטת הקאסטות ההודית רק על סטרואידים. מתברר שכוכב שביט עומד להתנגש בעוצמה בת'אנט ולהשמיד אותו אבל נראה שאנשי ת'אנט לא רק שלא חוששים מזה. הם גם מודעים לכך שהתרבות שלהם יודעת על כך עוד לפני 5,000 שנה, והם מקבלים את זה בברכה. כאשר הצוות חוקר את כוכב השביט הוא מגלה למעשה כי השביט הוא מלאכותי וכי יש מישהו שנוהג בו במסע נקמה שנמשך אלפי שנים.

זהו ספר מוזר. ללא ספק. בתחילת הספר, אנחנו מתוודעים לדמות שמשקיפה מהצד על כל המתרחש, ואמרתי לעצמי, וואלה, זה נחמד, לראות סיפור של הצוות מנקודת מבט של מישהו חיצוני ושאפילו מעריץ את הדמויות (יש לו אפילו קלפים שלהם, מתברר), משהו כמו הפרק The lower deck, ולכן אנחנו מקבלים את נקודת המבט של הדרגות הנמוכות, כולל ביקור מחודש של סגן טארסס, אותו חצי רומולני שזייף את הבקשה שלו ואמר שהוא וולקני והיה המושא לפרק הכה נהדר The Drumhead (מי שלא ראה, תראו, פרק בדיד של הדור הבא שמראה את הגדולה של פטריק סטיוארט כשחקן ושל הסדרה כולה). לאחר כמה פרקים האקשן פותחים חוזר מעיניהם של אנשי הצוות, ואז רואים את אותה דמות שהתחילה להניע את העלילה ממש בסוף הספר. כמו כן, רוב הספר עצמו מתאר יותר את התרבות בעולם השונה ואת הדרכים של ההתנהלות ואיך הגענו למצב הזה. מצד אחד זה טוב, מכיוון שזה שונה וזה שונה מפרקי וספרי טרק האחרים. מצד שני, אין משהו שמייחד אותו לעולם הגדול של הטרק. 

הנושאים שמדוברים בפרק הפכו להיות לעוסים, והספר מזכיר מאוד את הפרק הראשון של עולמות חדשים מופלאים, שעוסק באותו הנושא של אסטרואיד שככל הנראה חי או לא כפי שהוא נראה, וזה טרופ עתיק יומין שכבר הופיע בספרים של גרגורי בנפורד, גרג בר ואפילו במשחק The Dig של לוקאסארטס. גם הנושא של עם שלא רוצה להינצל נידון בהרבה פרקים ושל אמונה ודת כנגד מדע. למרות כל זאת, סומטאו עושה עבודה טובה מאוד בכתיבה סופר-רגישה ומדויקת. תחשבו על במאי דרום קוריאני שעושה סרט של טרק, עם הרבה רגעים מהורהרים ותמונות של נוף. אין כמעט אקשן בספר, רובו דיבורים ומסעות היסטוריים, ואפילו קטע האקשן שהוא כתב בסוף הספר והגופה ההכרחית, היו ממש ממש מיותרים. כמו שאמרו בסדרה אחרת: "לפחות הפעם, אף אחד לא מת".

אני חושב שזה אכן ספר טוב ומיוחד, שמטפל בנושאים קצת לעוסים בצורה טובה ולוקח את טרק למחוזות קצת שונים שלא היכרנו. אני שמחתי שקראתי את הספר הזה, כי הוא היה קצת שונה. אמנם העלילה שלו לא "טרקית", אבל היא כן מד"ב טוב. אני מעניק לספר את הציון 7.5 מתוך 10 בסולם צפריר. אני לא בטוח שהייתי מכניס אותו ל-25 הספרים הגדולים ביותר, אבל הוא כנראה ייגע באנשים שונים בצורות שונות. יהיו כאלו שמאוד יאהבו ויעופו עליו ויהיו כאילו שיחניקו פיהוק. הספר הבא מחזיר אותנו אחורה לג'יימס טי. קירק ולפלנטה מסתורית ביותר.

סופו של מסע

רשמים (ללא ספוילרים) מטרילוגיית Star Trek Coda

בראשית הדברים, הבהרה: הפוסט הזה יהיה שונה מהרגיל, ללא (כמעט) שום התייחסות לעלילת הטרילוגיה המדוברת, וזאת לאור שתי סיבות מרכזיות.

הראשונה, כיוון שכל אלמנט שאציין אפילו ברמז מהווה ספוילר *למשהו* – או לעלילה עצמה או לספרים הקודמים בליין הספרות. לכן לא אתייחס למהות הקונפליקט המרכזי ואפילו לא לזהות האיום המרכזי על הדמויות.

הסיבה השנייה היא שמצאתי (למען האמת, הנחתי כך מלכתחילה) שעלילה שנועדה לסגור 20 שנות המשכיות ספרותית אחידה תכיל המון התייחסויות, רפרנסים, הופעות-אורח, לאותה המשכיות, ובסופו של דבר תדרוש מהקוראים להכיר לא מעט את הסטטוס קוו העדכני בטרק הספרותי.

כן אציין שכמו כל ספר טרק, הסופרים מציינים כי ניתן לצלול ישירות לעלילה וכל הפרטים החסרים מתבררים תוך כדי קריאה. עקרונית הדבר נכון גם פה, והעורכים הגדילו לעשות וצירפו חלק מקדים לכל ספר שכולל סיכום עד כה (Previously on Star Trek…). ועם זאת, יש (ולדעתי צריך וחייב) להיות הבדל בין חוויית קריאה של קוראים שנכנסים עם הטרילוגיה הזו לפן הספרותי של טרק, לבין חוויית קריאה של קורא וותיק שמכיר את הדמויות, והלכה למעשה ליווה אותן בשנים האחרונות. ולגבי אותם קוראים (בדגש על ותיקים), הסופרים ציינו שאלו יחוו טלטלות רגשיות לאורך הקריאה והם אכן צדקו, לפחות במקרה שלי.. אבל עוד נחזור לזה.

כאשר מסתכלים על סיומו של מסע ספרותי, נכון לבדוק גם את נקודת המוצא שלו, ובמקרה של פרנצ'ייז מורכב ומסועף כמו טרק, יש כמה כאלו. בעוד שלספרות טרק היסטוריה ענפה וארוכה (לרבות ניסיון לא-רשמי ליצור המשכיות ספרותית מאוחדת בשנות ה 80), הרקע לגיבושה של המשכיות הספרים המודרנית  (או ה Litverse כפי שנהוג לקרוא לו בקרב הטרקים קוראי-הספרים) מתמקד בשני אלמנטים: תחילתם של "קרוסאוברים" על פני מספר ספרים – עלילות שמתחילות עם גרסא אחת של טרק וממשיכות/מסתיימות באחרת (לדוג' Invasion!, Day of Honor ועוד – ניתן לקרוא עליהן כאן), ותחילתה של סדרת טרק ייחודית לספרים, Star Trek New Frontier, שיוצאת לאור בשנת 1997 ומתמקדת בתחילתה בתקופה שלאחר הסרט "המפגש".

טרילוגיות, קרוסאוברים וליווי של 4 סדרות "רצות" המבוססות על סדרות הטלוויזיה, יחד עם סדרה רצה חמישית ייעודית-לספרים, הכינו את הקרקע לשינוי הבא בתחילת שנות ה 2000, וליתר דיוק בשנים 1999-2001.

בשנים אלו, המשיכה הדור הבא בעלילותיה שלאחר הסדרה והסרטים במיני סדרות כגון Genesis Wave וצמדי ספרים  Maximum Warp ו Gemworld, שאחר כך יהפכו רטרואקטיבית לחלק מהמשכיות הספרים המודרנית.

ח"ע 9 חגגה את המילניום עם טרילוגיית Millennium הנהדרת והוציאה שני ספרים, שגם יהפכו לחלק אינטגרלי מהמשכיות הספרים – אנתולוגיית The Lives of Dax בשנת 1999 וספרו הנהדר של אנדרו רובינסון, A Stitch in Time (גארק! בגוף ראשון! מספר על חייו! *חובה*) בשנת 2000.

באמצע שנת 2001 מתחילה רשמית המשכיות הספרים המודרנית עם "העונה השמינית" של ח"ע9 (או DS9 Relaunch) וחוקי המשחק הספרותיים של טרק משתנים. מכאן ואילך קווי עלילה (ועלילות משנה) נמשכים מספר לספר, דמויות מקוריות מתווספות לטלויזיוניות ומקבלות פוקוס שווה, רפרנסים לאורך ליינים שונים, והכי חשוב, סדרות מקוריות נוספות  – החל מסדרת הנובלות הדיגיטליות SCE  (Starfleet Corps of Engineers), דרך עלילות קלינגוניות למהדרין בסדרה I.K.S Gorkon וכלה בעלילותיו המוקדמות של פיקארד בסדרה Stargazer.

גם וויאג'ר מצטרפת לעידן החדש עם סדרת ספרים המתרחשים אחרי שובה לכדור הארץ, ובמקביל הסדרה המקורית, New Frontier והדור הבא ממשיכות עם עלילות חדשות, יחד עם תחילת ליין ספרותי חדש עבר הסדרה 'אנטרפרייז'.

כמובן שמטרתה של tie-in fiction היא להגביר את הפוקוס ולתמוך בתכנים המצולמים של הפרנצ'ייז ממנו יצאה ואליו מתקשרת, ויציאתו של הסרט 'נמסיס' לאקרנים טרפה מעט את הקלפים עבור ספרות טרק, ובדגש על צוות האנטרפרייז E (כולל וורף שעד לסרט זה שויך לקאסט של ח"ע9..).

כפי שתיארתי בסדרת פוסטים בנושא, ליין הספרות לא רק שהתאים את עצמו לשינויים שהנחיל הסרט לסטטוס קוו הטרקי, אלא מינף שינויים אלה כדי להדק את המשכיות הספרים של המאה ה 24 ולקרב אליה גם את המאה ה 22 (Enterprise Relaunch) וגם את המאה ה 23 (Vanguard). במשך כ 15 שנים, המשיכה המשכיות הספריים להתקדם בכמה אפיקים במקביל, כאשר האפיק המרכזי הוא עלילות משולבות של הצוותים השונים ברביע אלפא – הדור הבא, צוות הספינה 'טיטאן' (בסדרה Star Trek Titan) ובהמשך צוות הספינה Aventine והתחנה חלל עמוק תשע.

קוי העלילה המרכזיים בתקופה זו שפכו אור חדש, לעיתים מרענן ולעיתים כזה שחושף אפלה ביקום הטרק המודרני – ההתמודדות הסופית עם גזע הבורג בטרילוגיית Star Trek Destiny האחת והיחידה, ההתמודדות המדינית והצבאית בין הפדרציה לברית טייפון (Typhon Pact), במקביל לסערות פוליטיות פנימיות בפדרציה שמגיעות לשיא במיני סדרה Star Trek: The Fall, חשיפתו של מדור 31 וחשוב מכך, הגורם העומד מאחוריו ומנווט אלמנטים רבים ביקום טרק, ועוד. כל זא במקביל לגילוי עולמות חדשים, פתרון תעלומות מדעיות, מוות של דמות טלויזיונית אחת או יותר וגם חזרה לחיים של דמות טלוויזיונית אחת או יותר.

עלייתה לאויר של הסדרה דיסקברי לא סיבכה (בהתחלה) את ההתנהלות של המשכיות הספרים, אך עונתה השניה כבר הכילה אלמנטים שקשה היה ליישב עם הספרות. עם זאת, "הטריבל ששבר את חדר המנועים" היתה עלייתה של הסדרה 'פיקארד'.

הסופרים דיוויד מאק (David Mack) ודייטון וורד ציינו בראיונות שונים (ר' חומר קריאה נוסף בסיום הפוסט), כי הם הבינו (כל אחד בנפרד), באמצעות קשרי הידידות עם הסופרת קירסטן באייר (Kirsten Beyer), סופרת טרק בעצמה ולימים אחת מיוצרי 'פיקארד', כי הסדרה החדשה עתידה להכיל התייחסויות למאה ה 24 – התייחסויות שעומדות בסתירה למתואר בספרות טרק המודרנית.

וורד ומאק החלו לחשוב על הגרעין הרעיוני שיהפוך להיות טרילוגיית 'קודה' בנפרד, אולם ברגע ששוחחו והשוו רשמים, החליטו לשלב כוחות ולנסות ליצור *סיום* עלילתי, במקום פשוט להתעלם מהמשכיות הספרים ולהשליכה לצד לטובת ספרות שמלווה את הסדרות החדשות. לחגיגה הצטרף ג'יימס סוואלו (James Swallow), מהמובילים שבסופרי טרק של העידן שאחרי-נמסיס, ומפה בעצם מתחילה הטרילוגיה עצמה.

כפי שציינתי בתחילת הפוסט, אין בכוונתי להיכנס לפרטי העלילה עצמה. זוהי עלילה שצריך להבין מה נועדה לעשות מבחינת 'העולם האמיתי' (לפנות את הדרך באופן מלא לליין הספרות של סדרות טרק הנוכחיות), ומפה להיכנס (מודה שקצת בחיל ורעדה, לפחות כך היה עבורי) ולתת לסופרים להוביל.

מבחינת השוואה של שלושת הכרכים, הראשון, Moments Asunder, הוא הפחות חזק בעיניי. הוא נותן פתיחה אפקטיבית לעלילה, אבל אמרתי בעבר מספר פעמים שעבודותיו של דייטון וורד במאה ה 24 פחות חביבות עליי מאלו של המאה ה 23. משהו באוירה ובווייב של הסדרה המקורית מאפשר לוורד לקחת אלמנטים מוכרים ולהרחיב אותם לכיוונים מעניינים ומודרניים. כשהוא מגיע לטרק של המאה ה 24, הוא מרגיש לי פחות בסביבתו הטבעית כסופר וטרקי.

הספר השני, The Ashes of Tomorrow, של סוואלו, מהווה שיפור משמעותי מבחינת הפרוזה והיכולת לסחוף את הקורא ולהעביר את *גודל המעמד* והאתגר שניצב בפני הגיבורים המוכרים. עם זאת, בספר השלישי, Oblivion’s Gate של מאק, שם הקורא מתחיל *להרגיש* לאן העלילה הולכת ולהרגיש את מה שעוברות הדמויות. מאק הוא מאק, וספרי טרק שלו מערבים המון פאתוס יחד עם רגש אנושי ועוצמות לא מתפשרות. הפרוזה שלו פחות תיאורית משל סוואלו אבל יותר אפקטיבית במיקוד שלה – אין סצנות של "הכנה" או כאלה שמרגישות מבוזבזות – הכל תורם לכיוון סיום העלילה, וסיום היקום הספרותי של טרק.

הבהרה קלה – חשוב לי לציין שקראתי את הספרים האלו בקצב שיא – כנראה כיוון שחיכיתי לטרילוגיה הזו במשך חודשים ארוכים (ולאחר רמזים של *כמה שנים* מצד וורד ומאק..), כשכל ספר יצא, גמעתי אותו תוך יום-יומיים. לכן, גם אם הספר הראשון (של וורד) הוא הפחות חזק מבין השלושה, עדיין לא מדובר בספר גרוע או אפילו בינוני..

מבלי להיכנס לפרטים, אציין שמופיעות דמויות טלויזיוניות ממגוון סדרות, כמעט כל סדרה ייחודית-לספרות מקבלת פה הופעה, רפרפנס או סצינות של ממש, ובהחלט הייפ התברר כנכון – קווים נרטיביים של שנים הגיעו לשיא ולסיום, שגם הוא השאיר אותי עם הרגשה של *סגירה* יחד עם מעין גאווה – גאווה בדמויות הספרותיות ובמה שעברו במשך 20 שנה, לרבות מה שעוברות בשלושת הספרים הללו, גאווה בכך שניתנה במה לסיום פרק משמעותי ביקום טרק, לפחות עבורי.

זה המקום לציין אלמנט מיוחד בטרילוגיה הזו, כזה שפחות הרגשתי בספקי טרק אחרים – הצד המטא-בדיוני (metafictional). את העלילה ניתן בהחלט לקרוא ולחוות ברובד הישיר שמובא בספרים, אך עם זאת יש עוד רובד (לפחות לתפיסתי) – מדובר בדמויות של יקום ספרותי שנאבקות למנוע את *סוף העולם הבדיוני שלהן* בדיוק בשעה שבעולם האמיתי של הוצאת סיימון אנד שוסטר, ה"עולם" שבו הן שוכנות גם הוא מגיע לסיומו.

אז איפה זה משאיר אותי עכשיו?

מבחינות רבות, הטרק "שלי" רשמית הסתיים. לפחות באיזושהי רמה מנטלית ורגשית אני מקשר בין הטרק הטלוויזיוני שעליו גדלתי (הדור הבא עד אנטרפרייז) ליקום הספרים ויותר מכך, להמשכיות הספרים המודרנית (כנראה הגיע הזמן למצוא לה שם אחר, ואגב, גם בזה נוגעת הטרילוגיה..) ועכשיו נותרתי עם שלל סדרות, שאודה על האמת, ככל שהתקדם הזמן, הרגשתי פחות ופחות מחובר אליהן.

ומצד שני, יתכן שהניתוק הזה מהטרק "החדש" ("ניו טרק"?), נבע גם מחוסר המוכנות שלי לקבל את העובדה שהיקום הספרותי, לפחות באופן שגדלתי עליו והכרתי, אכן הסתיים. כעת כשסיימתי את הקריאה, יתכן וארגיש פתוח יותר להתחבר לטרק החדש ואולי גם לספרים שימשיך להביא עמו.

הספרים, העלילות והדמויות שאהבתי כמובן נשארים איתי ועל המדף, וגם הבלוג הזה צפוי להמשיך ולתת לקוראות ולקוראים הצצה לצד הספרותי של טרק, ובתקווה לחבר עוד ועוד קוראות וקוראים למילה הכתובה של היקום הבדיוני שכולנו כל כך אוהבים.

מסע ספרותי אחד הסתיים. מסע בין כוכבים ממשיך בשיא הכוח.

קריאה נוספת לגבי הרקע לטרילוגיה ואלמנטים "מאחורי הקלעים"

• פוסט של דיוויד מאק בבלוג שלו, davidmack.pro לפני יציאת הספר הראשון (רקע לטרילוגיה) – https://davidmack.pro/blog/2021/09/07/star-trek-coda-the-end-is-nigh/

• פוסט של דייטון וורד בבלוג שלו daytonward.wordpress.com ערב יציאת הספר הראשון – https://daytonward.wordpress.com/2021/09/27/before-all-the-moments-go-asunder/

• ראיון עם דייטון וורד לאתר trekcore טרם יציאת הספר הראשון בטרילוגיה – https://blog.trekcore.com/2021/09/interview-dayton-ward-star-trek-coda-trilogy/

• ראיון עם ג'יימס סוואלו לאתר trekcore  לאחר יציאת הספר השני (כולל ספוילרים לעלילה) – https://blog.trekcore.com/2021/11/interview-james-swallow-star-trek-coda-ashes-of-tomorrow/

• ראיון עם דיוויד מאק לאתר paulsemel.com – לקריאה אחרי סיום הטרילוגיה , מכיל ספוילרים – https://paulsemel.com/exclusive-interview-star-trek-coda-book-iii-oblivions-gate-author-david-mack/

• ראיון עם דיוויד מאק לאתר trekcore – לקריאה רק אחרי סיום הטרילוגיה , מכיל ספוילרים! – https://blog.trekcore.com/2021/11/interview-star-trek-coda-david-mack-oblivions-gate/

ביקורת ( כולל ספוילרים) לטרילוגיית The Q-Continuum

בין דמויות המשנה הפופולריות ביותר בטרק ישנו מקום של כבוד לישות הנקראת Q.

איפשהו בין יריב לבן ברית, בין מכשול רב עוצמה למנטור קוסמי, בין הטרגי לקומי, נמצא ג'ון דהלאנסי שהפך יישות קוסמית על גבול ה Villain of the Week לחבר כמעט-קבוע בקאסט של הדור, עם הופעות גם בסדרות ובאזורים אחרים ביקום טרק.

המעבר של Q לספרות, היכן שאין מגבלות תקציב או טכנולוגיה כמו בטלוויזיה, התקבל בזרועות פתוחות על ידי הקוראים וזכה להצלחה ביקורתית ומסחרית.

מבין כל הספרים הללו, אני רוצה הפעם להתמקד בסיפור יחסית פחות מוכר (ופחות מוערך מהקלאסיקות),אבל קודם כל, כמנהגנו בקודש, רקע.

.

.

.

.

.

.

.

.

(אזהרת ספוילרים – הן לסיפורים שאסקור והן לפרטי מידע נוספים שיוזכרו פה ושם..)

.

.

.

.

.

.

.

• 

• 

• 

הספר הראשון שהציג את Q כדמות מרכזית, היה Q-in-Law, ספר כיפי וספק-הומוריסטי, שיצא לאור ב 1991, מאת אחד מסופרי טרק המוערכים ביותר -פיטר דיוויד.

ידידי ורעי צפריר גרוסמן כתב טור אורח על הספר הזה ממש, ואני ממליץ לעצור רגע ולקרוא אותו, אם טרם עשית זאת.

וזו, כמובן, הייתה רק ההתחלה.

ההצלחה של Q-In-Law, שנבעה מהשילוב הנהדר בין כתיבתו של פיטר דיוויד לאופיו של Q, הובילה את הסופר לכתוב לאחר כשלוש שנים את אחד מספרי טרק הידועים, המוערכים ולדעתי הטובים ביותר – Q-Squared.

הקונספט הבסיסי של הספר, המעמת את Q עם בן דמותו מהסדרה המקורית, טריליין (Trelane) מהפרק The Squire of Gothos , מובילה לעלילה שנפרשת בין שלושה קוי זמן (יקומים) מקבילים ולמאבק בין שתי דמויות קוסמיות, שמשלב הומור ופאתוס באותה נשימה.

הספר קיבל מקום של כבוד ברשימת 25 ספרי טרק הטובים ביותר שלי, ואם לא היה ברור עד כה, זה ספר שמומלץ לכל מי שאוהב טרק קוסמי, את Q, את הדינמיקה בין פיקארד ו Q, את כתיבתו של פיטר דיוויד ובכלל – כנראה שכל מי שאהב את הדור הבא ולא נרתע מלקרוא ספרות טרק, ייהנה מהספר הזה.

פיטר דיוויד הגדיל לעשות ובשנת 1999 חבר לשחקן ג'ון דהלאנסי עצמו, על מנת לכתוב יחד ספר שנקרא I,Q  – ספר הכתוב בגוף ראשון ומסופר מנקודת מבטו של Q. השילוב בין דהלאנסי שלוקח חלק בכתיבת הדיאלוגים של Q, לבין דיוויד עם הניסיון שלו משני ספרים פופולריים במיוחד על Q, נראה כמו קלאסיקה בהתהוות. עם זאת, הספר זכה לפחות הצלחה מקודמיו ובעיניי (כמו גם בעיני קוראים ומבקרים רבים), הציג עלילה פחות מהודקת ומגובשת ביחס אליהם.

Q חזר בספרים שונים לאורך השנים, כאשר הספר האחרון שהיה ממש "על Q", יצא לאור בשנת 2007. מדובר בספר Q&A מאת הסופר הנהדר קית' דהקנדידו, שיצא כחלק מיקום הספרים (2000-2020?) והציג את "הסיבה האמיתית" מאחורי הביקורים והמבחנים של Q לאורך השנים. כן כדאי לציין שהספר מציג התייחסויות והסברים מעט שונים להתנהגותו ולמטרותיו של Q כפי שהוצגו בספרים המוקדמים יותר (כאלו שלא נדרשו להמשכיות הדוקה אלו עם אלו).

מעבר לספר הזה ולהופעותיו של Q בספרים שונים בסדרות טרק אחרות, בשנת 2014 יצאה נובלה דיגיטלית בשם Q are cordially invited, המספרת על הפעם ש Q הופיע בטקס חתונתו של פיקארד והוביל לחיפוש אחר אוצר אבוד ובכלל, בלגן כמו ש Q אוהב לעשות. למרות שהסיפור הזה מתרחש כרונולוגית לפני הספר Greater than the sum, (אף שיצא לאור מספר שנים אחריו) הוא מכיל סתירות עם תיאור טקס החתונה כפי שהופיע בספר המוקדם יותר.

אבל נחזור כעשור וחצי קודם לכן, אל סוף שנות ה 90 של המאה הקודמת, ממש רגע לפני שספרות טרק תיכנס לשלב בו היא מציעה יקום בדיוני עקבי והמשכיות קוהרנטית מספר לספר.

גרג קוקס, ששנים בודדות מאוחר יותר (בתחילת שנות ה 2000) ייכנס לפנתיאון של ספרות טרק עם ספרים ספק-"היסטוריים" על חאן נוניאן סינג (ויגיע איתם לשיא פופולריות ואיכויות שעם יד על הלב – לא ממש הצליח לחזור אליו בשנים לאחר מכן), מציג טרילוגיית ספרים שיצאה תחת הליין המקורי של ספרי הדור הבא (הספרים "הממוספרים") שבמבט לאחור, בעיניי היא אחד מסיפורי Q הטובים ביותר, נופל אך במעט מ Q-Squared – זוהי טרילוגיית The Q-Continuum.

(אציין שהסיפור זכה להצלחה מסחרית יפה למדי והודפס מחדש ככרך אחד הן בכריכה קשה והן בכריכה רכה.)

• 

• 

• 

• 

• 

הסיפור מחזיר אותנו לשנים הראשונות של האנטרפרייז-E, שנת 2374 ליתר דיוק – במקביל למלחמת הדומיניון וכשנה לאחר אירועי הסרט "המפגש".

צוות האנטרפרייז נשלח ללוות ניסוי מדעי מהפכני בעל פוטנציאל לשנות משמעותית את חקר החלל והמסע בו, כאשר מדען בטאזוידי (לם פאאל) שסובל ממחלה חשוכת מרפא, מתארח בספינה עם ילדיו ומתכוון לפרוץ את הגבול הגלקטי (Galactic Barrier) – אותו שדה אנרגיה שמקיף את גלקסיית שביל החלב בו נתקלו ג'יימס קירק וצוותו בפיילוט השני של הסדרה המקורי.

באופן (לא) מפתיע, עם תחילת הניסוי, מופיע Q ודורש מפיקארד לעצור את הניסוי ולא לנסות להתקרב אל הגבול. פיקארד כמובן מסרב והמפגשים הבאים עם Q כוללים את הפגישה הראשונה של צוות האנטרפרייז עם משפחת Q (מהפרק The Q and the Grey בוויאג'ר) ובהתאם למסורת שהחלה בפרק המופלא Tapestry, חטיפה של פיקארד והשארת הספינה בלעדיו.

מכאן העלילה נעה בשני מישורים מרכזיים- פיקארד נוסע בזמן עם Q לחוות אירועים משמעותיים בקיומו של Q הצעיר, ובמיוחד את המפגש עם יישות קוסמית אחרת, יצור ששמו נכתב "0" (הספרה אפס) שמלמד ומעודד את Q כיצד לבחון תרבויות וגזעים נחותים ממנו. במקביל, רייקר וצוות האנטרפרייז מתמודד במקביל עם גב' Q ובנה q שנשארים בספינה, יחד עם המדען הנחוש עד-כדי-טירוף להשלים את הניסוי שלו ובנוסף על הכל, איום מצד גזע הקלמריין (Calamarain), הזכורים מהפרק Deja Q  מהעונה השלישית בדור הבא וכעת תוקפים את האנטרפרייז, אותה הם מזהים כמגוננת / בעלת ברית של Q.

בהמשך, עברו של Q וההיסטוריה שלו עם 0 מראים תמונה אפלה, כאשר מתברר ש 0 היה כלוא מחוץ למציאות "שלנו" במשך עידן ועידנים, והוא מוציא לחופשי בעלי ברית אכזריים, כולם ישויות אנרגיה קוסמיות מהסדרה המקורית. Q הצעיר נגרר בלית ברירה אחרי "ידידיו" כשהם זורעים הרס ברחבי הגלקסיה (ותוך כדי כך הקורא מקבל רפרנסים למגוון דמויות אלוהיות וגזעים קדומים שהוזכרו לאורך הסדרות ביקום טרק). קו העלילה הזה מתכנס לכדי "מלחמת ה Q הראשונה", בה 0 ובני בריתו קוראים תיגר על רצף ה Q במלחמה קוסמית עצומה הכוללת גם השפעה ישירה על החיים הקדומים בכדור הארץ (באופן טבעי, מדובר על פגיעת אסטרואיד).

לאחר המלחמה וניצחון ה Q על הישויות הסוררות, Q נדרש לקבל אחריות על החיים בכוכב הלכת שהושפע מהמלחמה (זה כמובן כדור הארץ, וכאן מתגלה הסיבה לעניין הרב שמפגין Q באנושות – הוא השומר שלנו..). במקביל, 0 מוגלה מחוץ לגלקסיה וה Q בונים את הגבול הגלקטי כדי לשמור על גלקסיית שביל החלב והדרים בה מזעמו של 0, וכך מתגלה גם הסיבה להתנגדותו של Q לפריצת הגבול הגלקטי.

קו העלילה השני מתמקד במאבק צוות האנטרפרייז בקלמריין, מאבק אשר משתנה בהמשך למאבק במדען פאאל עצמו, אשר משתגע עקב אנרגיות הגבול הגלקטי (בדומה לגורלו של גארי מיטשל זצ"ל) ומשחרר את הישות שהשפיעה עליו מאחורי הקלעים לקדם את הניסוי – זהו כמובן 0 המרושע.

פיקארד ו Q  חוזרים בשלב הזה להווה והסיפור מתכנס לחלק האחרון, בו צוות האנטרפרייז מצליח לתווך בין הקלמריין  וה Q, כדי ליצור ברית שתוכל לעצור את 0 אחת ולתמיד (לא יפתיע את הקוראים שהסיפור נגמר ברוח חיובית ואופטימית, כיאה לסיפור טרק, בוודאי עם ניחוח קלאסי).

ולסיכום – ההמלצה:

מדובר בסיפור מאד כיפי לקריאה, מהיר למדי (למרות היותו מורכב מ3 ספרים), הפרוזה זורמת (מה שקוקס קצת חוטא בו בשנים לאחר מכן לטעמי), וההתפתחויות בעלילה מרגישות טבעיות ברצף שלהן עד לסיום.

הבחירה במיקום הכרונולוגי של הסיפור מוצלחת בעיניי וגורמת לכך שהסיפור לא מרגיש "ישן מדי" (כמו שהיה עלול לקרות אם היה ממוקם בתקופת הסדרה), אבל מצליח להעביר הרגשה נוחה ונינוחה עם קאסט מוכר.

האם זה מהטובים בסיפורי הטרק שקראתי? לא מהטופ של הטופ, למרות שהוא ממוקם במקום טוב מאד. בקלות 8.5/10 – ציון מכובד למדי לסיפור שמומלץ לחובבי הדור הבא, Q וסיפורי טרק אפיים בכלל.

לקריאה נוספת על הסופר גרג קוקס – אתר הסופר בכתובת http://www.gregcox-author.com/

קרוסאוברים בספרות טרק (כולל פלשבק לשנת 2016)

דיונים בקבוצת הפייסבוק הנהדרת "מסע בין כוכבים" על קרוסאוברים בספרות טרק, הובילו אותי למציאת פוסט שכתבתי ביוני 2016 בנושא, עם התייחסות למספר דוגמאות בולטות.

נתחיל מהפוסט עצמו (כאמור משנת 2016):

אז כאמור, הפוסטים האחרונים שהחיו טיפה את הנושא .. גרמו לי לנבור במעמקי ארון ספרי הטרק ולשלוף כמה ספרים חביבים והנושא – קרוסאוברים בין תקופות, עידנים וסדרות.
ושוב, קצת רקע 🙂

עד 1994 קרוסאוברים בהגדרה היו off limits לספרות הרשמית עפ"י הנחיות פרמאונט ועזבונו של רודנברי, למעט רמיזות ו"קריצות עין", כך שסיפורים מסוג זה היו נחלתם של ספרות החובבים (פאן פיקשן / fan fiction).

הסרט Star Trek Generations שינה את כללי המשחק והביא עמו גל של סיפורים המחברים דורות, סדרות ודמויות. הדוגמא הראשונה (אחרי הסרט והנובליזציה שלו) ואחת הטובות עד היום (למרות שהוצאה אחר כבוד מתוך הקאנון "הרשמי" עקב פרטים שלא קשורים לקרוסאובר עצמו) היא ספרם הנהדר של ג'ודית וגרפילד ריבס-סטיבנס Federation.

(הערת אגב – לקרוא! לקרוא מהר! ובנוסף גם את ספריהם הנהדרים Prime Directive- אחד מטובי הספרים של הסדרה המקורית לטעמי- וטרילוגיית Millennium של DS9 שהביאה סיפור אפי, שמשלב אקשן סוחף, רעיונות גדולים ואחת הדוגמאות של מד"ב "קשה" (יחסית) בסטאר טרק)

אם נחזור לספרים המדוברים, אז יש פה ארבעה ספרים נחמדים (יותר ופחות), שמציגים קרוסאוברים מעניינים:

נתחיל מספר שיצא לראשונה בשנת 1997 (כריכה קשה) ושנת 1999 (כריכה רכה), ובו אלמנט הקרוסאובר טיפה שונה – הספר Ship of the Line מאת Diane Carey, שבעיקר ידועה בעולם הטרק בזכות ספריה שמערבים אקשן, וייב "מסורתי" ותפיסה מיושנת / קלאסית של הסדרה.

הספר הזה, בין הבודדים שכתבה קארי מחוץ ל"גבולות" הסדרה המקורית , הוא המשך לכמה פרקים /אלמנטים במיתולוגיית הדור הבא – הוא מתחיל בדיוק היכן שמסתיים הפרק הנפלא מהעונה החמישית – Cause and Effect – ומערב את קפטן מורגן בייטסון (שגולם בפרק ע"י קלסי גרמר) שמוצא עצמו עם צוותו נזרק כמעט מאה שנים אל העתיד.

העלילה המרכזית של הספר מתרחשת לאחר אירועי הסרט Generations והשמדתה של האנטרפרייז-D. פיקארד מקבל על עצמו משימת קומנדו שמעמתת אותו עם הגול הקרדאסי מאדרד (צמד הפרקים Chain of Command מהעונה השישית) ובמקביל משימת השקת הספינה החדשה אנטרפרייז-E מוטלת על קפטן בייטסון, למורת רוחם של צוות הספינה.

כאמור, אלמנט הקרוסאובר (מעבר לדמויותיהם של בייטסון ואנשיו שהגיעו "מהעבר"), הוא טיפה שונה בספר זה ומתרכז ב"מפגש" של פיקארד עם דמותו של קירק (שנמצא הרבה במחשבותיו לאור אירועי הסרט Generations, אובדן הספינה הישנה והפיקוד על הספינה החדשה וכו'.). הספר עצמו הוא סיפור שדי מלא באקשן (בחלל ועל הקרקע) ומתיימר להיכנס לראשיהם של פיקארד ואנשיו בנקודת מפנה בקריירות שלהם. לטעמי, קארי פחות "תופסת" את הדמויות והדינמיקה ביניהן בעידן הדור הבא (היא, כאמור, יותר "מתאימה" לעלילות הסדרה המקורית והתקופות שבתוכה – סדרה וסרטים, לפחות לדעתי), אבל הסיפור זורם מאד, סוחף ומתאים למי שמחפש סיפור עם לא מעט רפרנסים ותפיסה יותר דינאמית של הדור הבא – מבחינתי, 8/10

הספר הבא הוא מוקדם יותר – מתייחס לתקופה הקצרה שבין סיום הדור הבא בטלוויזיה לסרט Generations (השנה השמינית בעלילותיה של האנטרפרייז-D), ואף פורסם בכריכה קשה בשנת 1995 וכריכה רכה בשנת 1996 – הספר בעל השם המתאים ביותר לפוסט הזה, Crossover, מאת הסופר הוותיק Michael Jan Friedman, שכתב ספרים רבים בליינים של הסדרה המקורית, הדור הבא ואפילו קיבל סדרה (קצרת ימים) "משלו" על עלילות פיקארד הצעיר והספינה הראשונה עליה פיקד – Star Trek Stargazer.

הספר הזה לא מכיל שום אלמנטים של מסע בזמן, אלא מביא לקדמת הבמה את שלושת דמויות הסדרה המקורית שהופיעו בדור הבא. ככזה, הספר הוא המשך לאירועי צמד הפרקים Unification מהעונה החמישית, שמניעים את העלילה בכך שספוק נופל בשבי האימפריה הרומולאנית. פיקארד וצוותו נקראים לחלץ את ספוק ואיתם יועץ מיוחד, לאונרד מק'קוי. במקביל, קפטן (מיל') מונטגומרי סקוט מחליט לחלץ את ספוק בעצמו וגונב ספינה ישנה שאינה-בשימוש, וכמובן שקווי העלילה האלו נפגשים, או יותר נכון – מתנגשים.

הספר מאד קולח ויחסית קליל, כיאה לסגנונו של פרידמן (אגב, ספריו הטובים ביותר לטעמי הם Shadows on the Sun מהסדרה המקורית, Reunion מהדור הבא, שגם שימש כקרש הקפיצה לסדרה Stargazer, ו Kahless שהוא לחלוטין הספר הקרוב ביותר לספר פנטזיה קלאסי בסטאר טרק). אותה קלילות טיפה מורידה מה"רצינות" של הספר, אבל למי שאהב לראות את דמויות הסדרה המקורית בדור הבא (רובנו, אני מניח 🙂 ), הספר הוא חגיגה. גם פה, הציון הוא טוב – 8/10.

הספר הבא, Engines of Destiny מאת הסופר Gene DeWeese (סופר וותיק שכתב מס' ספרים לסדרה המקורית ולדור הבא, ונפטר בשנת 2012), קופץ שוב קדימה בזמן (פורסם בשנת 2005), ומתרחש לאחר אירועי הפרק Relics בעונה השישית של הדור הבא. הספר לא מתיישב עם הספר הקודם מבחינת ההתרחשויות (תופעה די נפוצה, בעיקר מול הספרים של שנות ה -80 וה-90).

הספר עוקב אחרי סקוטי, שפשוט לא מוצא את עצמו לאחר הגעתו למאה ה-24 ומחליט להציל את הקפטן שלו וחברו ג'יימס טי קירק, לאחר "מותו" במסע ההשקה של האנטרפרייז-B (כידוע, החלק הראשון בסרט Generations). כמובן, שהעסק מסתבך וקירק, סקוטי, גיינן (איך לא) וצוות האנטרפרייז-D מוצא את עצמם במציאות חדשה, ללא פדרציה או צי כוכבים, אך עם סארק מוולקן שמוביל קרב אבוד-מראש נגד הבורג.

לצערי, איכות העלילה והכתיבה לא ממש עומדים בציפיות, והסיפור מרגיש קצת רדוד ו"פאן-פיקשני" לטעמי, עם דגש על קריצות לקורא ורפרנסים, אך פחות עלילה סוחפת ודמויות מגובשות. כספר מהיר בלי המון עומק, הוא עושה את העבודה אבל לא הרבה מעבר לכך.. 6.5/10

הערה – לימים (בשנת 2018) כתבתי פוסט נפרד על הספר הזה – ניתן לקרוא אותו כאן

הספר האחרון הוא החדש ביותר מבחינת ההוצאה לאור (2014), וכזה שלא מערב כלל את הדור הבא.. No Time Like the Past מאת הסופר Greg Cox (ספריו בליין הסדרה המקורית – Assignment Eternity וסדרת הספרים שמתמקדת בדמותו של חאן הם נהדרים ומומלצים במיוחד למי שאוהב שילוב של היסטוריה אמיתית בזו של טרק) מפגיש את ג'יימס טי קירק עם לא אחרת מאשר חביבת הקהל מהחצי השני של הסדרה וויאג'ר, הלוא היא Seven of Nine, שמוצאת את עצמה פנים אל פנים עם הקפטן האגדי לאחר משימה ברביע דלתא.

הספר הוא חביב ומהיר, למרות היותו הארוך מבין הארבעה. הוא לא סיפור "גדול" בהיקפו, אלא סוג של הרפתקה "אולד סקול" מאלו שהסדרה המקורית הייתה מפורסמת בהן (מערות, פיראטים מאוריון וכיו"ב..). מומלץ למי שמחפש ספר כיפי בלי קונספטים מורכבים מדי. 7/10

עד כאן הפוסט המקורי, ומפה – תוספות 🙂

בפוסט עצמו לא מובאות כל הדוגמאות, כמובן – שכן קרוסאוברים "נושאיים" היו עניין שבשגרה מאז אמצע שנות ה 90 וסדרת Invasion – כל סדרה וצוות כיכבו בספר נפרד עם נושא משותף או איום משותף לנושא הקרוסאובר.

Invasion – גזע עתיק שהיווה בסיס לדמויות השדים והמפלצות במיתולוגיות שונות מתעורר ורוצה לכבוש מחדש את השטח הישן שלו… בעם כל האזורים המוכרים לנו מיקום טרק. הסדרה עוקבת אחרי מפגשים של הצוותים השונים עם הגזע הזה – מתקופת הסדרה המקורית, דרך המאה ה 24 ברביע אלפא בדור הבא וח"ע9, וכלה באקט הסיום ברביע הדלתא, אותו מובילה כמובן ויאג'ר. אפקט הראשוניות של הסיפור הזה (יצא בשנת 1996) הופך את חוויית הקריאה למעניינת יותר – הסיפורים הנפרדים הם נחמדים, והערך המוסף נמצא בכך שהקוראים עוקבים אחרי איום מתמשך וכיצד כל צוות מתמודד איתו.

Day of Honor – שנה לאחר יציאת הקרוסאובר הראשון, יצא הסיפור הזה בשנת 1997 עם נושא משותף בדמות החג הקלינגוני שנזכר בסדרה ויאג'ר, והקוראים עוקבים אחרי מקורות החג (קירק, אלא מה..) ואחר הדמויות הקלינגוניות בסדרות כשהן מתמודדות עם נושא ע גבול השחוק – כבוד. וורף כמובן מקבל פוקוס נרחב בהיותו הקלינגון השכונתי גם בדור הבא וגם על ח"ע9. בעיניי הסיפורים האלה סבירים עד נחמדים – הגימיק פה די מאולץ והסיפורים הם די סטנדרטיים

Double Helix – מיני סדרה משנת 1999 בתוך ליין ספרי הדור הבא, שמציג דמויות אורחות מרחבי יקום טרק ומכל סדרה (הדמויות מופיעות בנקודות זמן מוקדמות לפני הגיען לסדרה הרלוונטית). סיפור זה הוא מעין הכלאה של "התפרצות" עם מס"ב, כאשר הצוותים נאבקים בהתפרצויות של מגיפה הנובעת מוירוס מסתורי. זהו גם סיפור הקרוסאובר הראשון שכולל צוות מסדרה שאינה מבוססת על סדרת טלויזה, דמויות New Frontier. הסיפורים ברובם די נוסחתיים וקלישאתיים, ובעיניי לא שמרו על רמת מתח הנדרשת לאיום מסוג זה, אבל שוב – הגימיק של ציוות דמויות הדור הבא עם דמויות מליינים אחרים היה חמוד.

Badlands – שנת 1999 הציגה גם צמד ספרים שכולל 2 נובלות קצרות כ"א. הנושא המשותף היה אותו אזור מסוכן בו הויאג'ר רדפה אחרי ספינת המאקי בפרק הראשון בסדרה. הסיפורים הקצרים מציגים את המקור לאזור המסוכן, אבל לחלוטין אין פה משהו יוצא דופן באיכותו או מעניין מעבר לסיפור המקור עצמו.

Captain's Table – עוברים לשנת 2000 עם סיפורים שהגימיק שלהם הוא שהם מספורים בגוף ראשון – כל קפטן מספר את הסיפור שלו/ה במילותיו/ה, וכל סיום ספר מוביל לתחילת הסיפור הבא – כאשר הספר השישי (כריסטופר פייק) מוביל חזר הלראשון. המיקום הוא בר מיוחד, השמור למפקדי ספינות – קונספט לא מאד הגיוני, פנטסטי לחלוטין ונועד רק כדי להפגיש את כל הקפטנים לכוסית משותפת מחוץ להמשכיות. גם פה אין סיפור מתמשך והסיפורים לא יוצאי דופן כלל לטעמי. בשנת 2005 יצאה אנתולוגיית המשך בשם Tales from the Captain's Table, עם סיפורים קצרים שנתנו פוקוס לקפטנים מהסדרות הספרותיות

Gateways – בשנת 2001 יצא סיפור שהפעם כלל חלק שנפרש על פני כמה ספרים – גזע מסתורי שטוען שהוא האייקונים מופיע ומציע את הטכנולוגיה של השערים המיתולוגיים למרבה במחיר. כמובן שרב הנסתר על הנגלה, אבל פה עורכי הספרים נקטו בגישה נרטיבית שונה. בפעם הראשונה, כל אחד מששת הספרים נגמר בקליפהאנגר, ולסיום הקרוסאובר יצא אוסף של סיפורים קצרים שכל אחד סוגר את אחד הספרים. כך יצא שקוראים היו חייבים לקנות 2 ספרים לפחות כדי לקבל סיפור שלם, והתוצאה היתה גל של תגובות שליליות מצד הקוראים. מבחינת איכות הספרים, הספר של הסדרה המקורית וויאג'ר די בינוניים לטעמי, את הספר השני (היחיד שיצא תחת המותג Star Trek Challenger) היה מעניין והמשיך את עלילות צוות מקורי שהוצג לראשונה בסיום המיני סדרה Star Trek New Earth, אבל החלק הטוב ביותר לטעמי היה רצף של שלושת ספרי "רביע אלפא" בכיכוב צוותי הדור הבא, ח"ע9 והאקסקליבור (New Frontier) – מה גם שהסיפור מתרחש כבר במסגרת העונה השמינית של ח"ע9, תקופה שמאד אהבתי בספרות.

מפה בעצם נכנסים לשלב האחרון בהמשכיות הספרים (כמובן לפני "דיסקברי" ו"פיקארד"), עם ההיערכות לתקופה שלאחר נמסיס. המיני סדרה שהתחילה את העידן הזה, Star Trek The Lost Era (כתבתי עליה כאן), היא לא בדיוק קרוסאובר מעבר לשיוך התקופתי של "בין קירק לפיקארד", אבל כבר פה מופיעות דמויות מסדרות שונות בסיפור אחד.

לאחר מכן, המשכיות הספרים לאחר נמסיס (ניתן לקרוא עליה כאן, כאן וכאן) מציגה סוג של קרוסאובר מתמשך, ערבוב של הצוותים מהסדרות וקוי עלילה משותפים לאורך כל ליין סדרות המאה ה 24.

זהו העידן אחרון של ספרות טרק לפני הסדרות המודרניות, וכאמור, לא ברור מה הכיוון להמשכיות זו. מה שכן, השילוב של דמויות, ספינות וקונספטים מכל הסדרות נתן נפח ועומק משמעותי ליקום טרק – ובסיפורים האיכותיים במיוחד, זה נתן ערך מוסף מצוין.

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת! ביקורת *** עם ספוילרים *** לספר Star Trek Picard: The Last Best Hope

הספר שאסקור הפעם מהווה (או נראה שיהווה בעתיד) אבן דרך בספרות טרק.

 

לא, זה לא קשור להיותו ספר המקושר לטרק המודרני – פה כבר היו שישה ספרים לדיסקברי.

 

זה גם לא קשור להיותו דוגמא *מובהקת* ל tie-in fiction, שבניגוד למאות ספרי טרק ב 40 השנים האחרונות, מטה את המטוטלת לכיוון של ה tie-in מאשר לכיוון של ה fiction . כלומר, זה חלק מזה, אבל היה כבר ספר שעשה זאת קודם – וזה ספר שיוזכר יותר מפעם אחת בפוסט הזה.

זה גם לא ממש קשור לעלילה עצמה, אלא יותר למה שהיא מביאה איתה.

זה הספר שממנו אפשר באופן מובהק לסמן נקודת מעבר מהמשכיות אחת של טרק (בספרות) להמשכיות חדשה – כזו שמתואמת ונלווית לטרק המודרני, כלומר זה שמלווה אותנו כבר 3 שנים.

אבל לזה נגיע בסוף – קודם כל, נעסוק בספר עצמו.

.

.

.

.

.

.

.

.

(אזהרת ספוילרים לסדרה "פיקארד", למשחק Star Trek Online, לסרט Star Trek (2009) ואולי לעוד סיפור או שלושה)

.

.

.

.

.

.

.

.

.

 

כדאי לציין כבר בהתחלה, שהספר The Last Best Hope  הוא ספר עם סוף עצוב וטראגי. בנוסף, הספר מציג רמה טובה-עד-מצוינת של פרוזה. זו לא הפתעה לקוראים שמכירים את הסופרת, אונה מק'קורמאק (Una MacCormack), שנחשבת לאחד הקולות האיכותיים בספרות טרק המודרנית.

ואכן, הספר כתוב בשפה עשירה וקולחת, כפי שמק'קורמאק יודעת להציג, אבל מבחינת האירועים עצמם, מי שלא מכיר את אירועי הסדרה יתאכזב מהסוף "הפתוח" (וכאמור, הטראגי) של הספר. מי שמכיר את אירועי הסדרה ילווה את העלילה עד לסיום המוכר.

 

מבחינת המבנה, הספר מחולק לשלושה חלקים ובגדול מתחיל בתחילת שנות ה 80 של המאה ה 24 – זמן לא רב לאחר אירועי הסרט "נמסיס" (המתרחש בשנת 2379), אשר הציג את נפילת השלטון הרומולאני המרכזי בידי שינזון (שיבוט של פיקארד בעצמו).

עלילת הספר מתמקדת במשימתו של פיקארד להוביל את מאמצי ההצלה של האוכלוסיה הרומולאנית לאור אסון שמאיים על האימפריה – הסופרנובה שנזכרת כבר בסרט ב 2009 כזו שהחריבה את עולמות הבית של האימפריה, ונזכרת כמאורע מכונן עבור פיקארד, הצי והפדרציה.

הספר עובר מאווירה מוכרת של הדור הבא (אופטימיות, הומניות) לאווירה קודרת הרבה יותר, הן מבחינת הדמויות הראשיות (מה שמתאים לנקודות הפתיחה בסדרה) והן מבחינת ההתרחשויות הפוליטיות / חברתיות הרחבות יותר. אישית, קשה לי שלא להרגיש שהספר (כמו הסדרה) מאד מושפע מהאקלים הפוליטי הנוכחי, והוא נוטה להטפת-יתר וסוג של מיסיונריות (בעיקר מפי פיקארד, שגם בשנים שהספר מתאר, מזכיר יותר את סטיוארט האדם מאשר את פיקארד הדמות – גם ברמת התגובה שלו למאורעות סביבו).

מרבית צופי טרק, ובוודאי מי שקורא את הספר כחוייה נלווית לצפייה בסדרה "פיקארד", יודעים כבר לאן העלילה הולכת וכיצד הסיום יוביל לתחילת אירועי הסדרה החדשה. בהתאם, אין פה ציפייה ל"סוף טוב" (כי הוא לא), אבל גם העלילה שכן קיימת לא ממש מציעה מבנה נרטיבי שלם של מאורע מכונן -> התמודדות הדמויות עם משבר -> סגירת מעגל עלילתית ו/או השלמה / פתרון של המשבר שקשור למאורע.

את העלילה אפשר לסכם באופן תמציתי כך: פיקארד מקבל על עצמו משימה מאסיבית -> האקלים הפוליטי בפדרציה ובאימפריה הרומולאנית מתדרדר ומסבך את המשימה -> מתחולל משבר (שמוכר לצופי פיקארד) שלא ברור מה מקורו -> המשימה נכשלת.

הדמויות עצמן תואמות לאיך שמוצגות בפיקארד, במיוחד פיקארד עצמו, ראפי וג'וראטי. אבל גם פה היו לי בעיות עם האופן בו הגיבו למשימה ולהתרחשויות במסגרתה. הדמויות הראשיות "מפסידות" – את זה ניתן לראות מנקודת הפתיחה של הסדרה, ואנו חווים בספר *עד כמה רחוק הן נופלות*.. ועדיין, כפי שציינתי קודם – איפשהו זה לא מרגיש לי טבעי. לא עד בסוף, בכל אופן.

בנוסף, העלילה מציגה גם  רמיזות משמעותיות וקווי עלילה שלא הולכים לשום מקום – בראש ובראשונה הרמיזה שהסופרנובה של הכוכב הרומולאני היא תוצאה של מעשה מכוון. זה מזכיר רמיזה דומה שנעשתה בספר The Needs of the Many (שם הכוונה הייתה לגזע איתו מתמודדים השחקנים במשחק Star Trek Online, גזע 8472 – או ה Undine), ואני מאד מקווה שבסדרה זה יפותח לאנשהו, אחרת אין לה ממש טעם.

גם אזכור של (השגריר) ספוק מחבר לאירועים שנזכרים סביב הסופרנובה (בסרט מ 2009 ובסדרות הקומיקס המקדימות), אבל זו נקודה שממש מבוזבזת לדעתי – מעבר לאזכור של ספוק עצמו וההיערכות שלו לפינוי, אין קישור למשימה שלו, או אפילו לגורלו, מה שיכל לקשר את הצד *הזה* של הפרנצ'ייז (יקום קלווין).. אבל כאמור, מעבר ל Name Dropping לא נראה שיש באמת מטרה.

 

ועם זאת, ולמרות הביקורות על העלילה, הספר הוא מבוא מושלם לסדרה, כזה שלא ראינו בעבר בטרק. הוא לא רק מהווה העמקה של אירועים שנזכרו (ונראו) בסדרה (מה שעושים מרבית ספרי טרק), אלא ממש משתלב עם המוצג בסדרה באופן שבעיניי כמעט תקדימי לטרק.

טרק לא מציעים ספרי מבוא שמוגדרים ככאלו, לפחות לא לסדרות עד כה. היו ספרים שפרשו היסטוריה של דמויות, ספינות, אירועים, אבל לא משהו רשמי, למעט הספר  The Needs of the Many שהתקשר למשחק Star Trek Online. בכלל, בעיניי ספר המבוא לסדרה הטוב ביותר עד כה לא היה במוצהר כזה, וגם הוא התמקד בז'אן לוק פיקארד – מדובר על The Buried Age, שמותג גם כספר של הדור הבא וגם חלק מ The Lost Era, והראה את האירועים מאובדן הסטארגייזר ועד קבלת הפיקוד על האנטרפרייז D. עם זאת, הספר לא ממש היה ספר מבוא לסדרה ויצא שנים רבות אחרי שהסתיימה.

הערה – מדובר בספר נהדר ומאד מומלץ. אישית מאד אהבתי אותו והוא נכנס לרשימת 25 ספרי טרק הטובים ביותר לטעמי

פה מדובר על ספר שיוצא במקביל לפרקים הראשונים בסדרה חדשה, ומקבל שיתוף פעולה רב מהפקת אותה סדרה (בגלל הימצאותם של כותבי ספרות טרק בחדר הכותבים של הסדרה). מאד בדומה לספרי דיסקברי, שכולם עד כה מהווים ספרי הקדמה לאירועי הסדרה (כולל הספר החמישי, The Enterprise War, שהיה הקדמה לעונה השניה). עם זאת, הספר הזה ייחודי בכך שהוא מציג את מרבית (אם לא כל) רוחב היריעה שמציעה הסדרה עד כה, כולל דמויות משנה, מקומות ואזכורים לאירועים שהובילו לסטטוס קוו של הסדרה "פיקארד".

כפי שכבר ניתן להבין, הספר מאד (*מאד*) תואם למה שנראה בפרקי פיקארד, ומפה ואילך ברור (לפחות כך נראה לי, ומודה שהדבר מעציב אותי) שהמשכיות הספרים כפי שהייתה ב 20 השנים האחרונות לא תהיה הפוקוס של ליין הספרים והלכה למעשה – הסתיימה.

עקרונית, אין לי שום בעיה עם הרעיון של "יקומים מקבילים" בפרנצ'ייז בדיוני, וחוסר ההתאמה הנוכחי למה שנראה על המסך לא מוריד מהערך של ההתפתחויות הספרותיות בשנים שלאחר נמסיס, כמו גם מסיפורי טרק הבולטים יותר (והנה כמה דוגמאות ששווה להכיר) שיצאו בשנים אלו (מה גם שהרעיון של "קאנון" בטרק הוא לא משהו שאני מרגיש מחויבות עזה כלפיו..). עם זאת, הרצון שלי כקורא וכטרקי לעקביות עלילתית לאורך כל המדיות של הפרנצ'ייז, וכיון שהסופרים חזרו וציינו we have a plan, אני מניח (אולי בשאיפה נאיבית משהו) שאיזושהי התפתחות עלילתית תתרחש וככל הנראה אחד משלושה דברים יקרה:

1. קו הזמן ישתנה (סטייל “בחזרה לעתיד” או yesterday’s Enterprise) לזה שנראה בסדרה פיקארד ובספר הזה (וכן, כדאי לזכור שבסופו של יום, גם הוא אינו "קאנוני", אלא בשלב זה תואם לנראה על המסך.. בדיוק כמו כל ספר טרק)
2. בדומה לספרות "מלחמת הכוכבים" (שכלל הספרות טרם הרכישה על ידי דיסני מותגה כ Legends ), קוי הזמן ימשיכו במקביל (סטייל סרטי הנוקמים האחרונים) והמשכיות הספרים הנוכחית תסתיים, עם ספרים עתידיים בתקופה זו תואמים לאירועי הסדרה פיקארד ולא להמשכיות הישנה.
3. קוי הזמן ימשיכו במקביל, רק שהמשכיות הספרים הישנה תמשיך לצאת לאור במקביל לחדשה תחת מיתוג חדש – בדיוק כמו שהשנה צפויים לצאת ספרים בהמשכיות של יקום "קלווין".

 

בסופו של דבר, אני חושב שהספר הוא ספר חשוב למה שככל הנראה יתגבש בשנים הקרובות להמשכיות ספרותית ענפה. הוא ספר שכתוב ברמה גבוהה, גם אם לא כל הבחירות העלילתיות מתיישבות עם יקום טרק שהכרנו (גם מהטלויזיה וגם מהספרות), אבל אולי זו בעצם הכוונה.. אולי הקורא *אמור* להרגיש ש"זה לא איך שהוא זוכר את טרק, את הצי ואת הפדרציה".. כי זה דווקא מאד מתיישב עם דבריו של סטיוארט לפני יציאת הסדרה.

“I think what we’re trying to say is important,” he says. “The world of ‘Next Generation’ doesn’t exist anymore. It’s different. Nothing is really safe. Nothing is really secure.”

לכן, הציון הסופי שהייתי נותן לספר ציון של 7.5 מתוך 10.. אולי אפילו 8 (אם אני מנסה לנטרל את הרגשות האישיים שלי כקורא טרק וותיק), וממליץ עליו במיוחד לצופים של הטרק המודרני שרוצים לשלב עוד מדיומים בטרק שלהם. פה ה tie-in fiction משתלב מצוין עם התכנים הטלוויזיוניים, ויש פה אחלה נקודת כניסה לספרות טרק, בלי קשר לכיוונים העתידיים שלה.

צפריר ועצבני 2 – טור אורח מאת צפריר גרוסמן: ביקורת ספר – Collateral Damage מאת דיוויד מאק (כולל ספוילרים

הנה מה שאתם צריכים לדעת –

צפריר הוא כותב ומתרגם בחסד עליון. את פירות עמלו אפשר למצוא בחנויות הספרים (בינתיים כמתרגם, אבל נראה איך יתקדם 😊 ), בבלוג הנהדר שלו על ספרי רומח הדרקון ובטורי האורח שלו בבלוג.

 

בטור הקודם כתב צפריר על הספר Available Light מאת דייטון וורד – הוא לא אהב אותו במיוחד.. כעת, ניגש צפריר לספר החדש בעלילות גיבורי טרק במאה ה 24 – האם הוא יתקן את הרושם השלילי שהשאיר הספר האחרון?

* רגע לפני שנצלול לביקורת, אציין כי לפני שנכנסים לספר הזה, מומלץ גם לקרוא – או להכיר – ספרים אלו (כולם של דיוויד מאק) , שכבר נסקרו בבלוג:

• צמד ספרי A Time to Kill ו A Time to Heal מהמיני סדרה המתארת את השנה לפני הסרט "נמסיס"
• צמד ספרי Section 31 של מאק – Disavowed ו – Control
• הספר האחרון (עד כה) מסדרת טיטאן – Fortune of War
• לא יזיק להכיר את אירועי טרילוגיית Destiny (בלי שום קשר לכלום, כי היא נפלאה), אבל החלק הרלוונטי הוא שהבורג פלשו באופן מאסיבי לרביע אלפא וזרעו הרס בקנה מידה שטרם נראה קוד לכן (או מאז)

 

And now – the conclusion:

.

.

.

.

.

.

.

.

(אזהרת ספוילרים לספר זה ולאחרים, כמו גם לסדרה "פיקארד")

.

.

.

.

.

.

ביקורת ספר – Collateral Damage

 

מסע בין כוכבים הדור הבא הסתיימה בשנת 1994, לפני 25 שנה, ובמהלך אותה התקופה, לא הפסיקו להוציא ספרים שקידמו את העלילה על ז'ן-לוק פיקארד, ויל רייקר, דאטה וחבריהם לצוות.

גם כשהסרטים יצאו, הספרים לא הפסיקו לצאת והמשיכו לתאר את עלילות החללית החדשה. כמובן שכשהשנים חלפו, היה צורך לקדם את העלילה קדימה. אי אפשר להמשיך ולהתרוצץ בין כוכבים ולחקור תרבויות חדשות. המדיומים החדשים הראו שהקהל רוצה סיפור מתקדם וארוך. זה התחיל להראות את אותותיו עם הסדרות "אבודים", המשיך ב"נמלטים" ומשם אי אפשר היה לעצור את העגלה.

כשהסדרה "אנטרפרייז" ניסתה לעבוד על פרקים בודדים, היא נחלה כישלון חרוץ והיה צריך לעבור בעונה השלישית לסיפור אחד גדול של גזע הזינדי וגם בעונה הרביעית היו סיפורים שנמשכו על פני שניים-שלושה פרקים. זה גם האופן שאליו הלכו הספרים.

בעוד שבהתחלה, בסדרות הממוספרות, כל סיפור היה על הרפתקה שונה על הצוות, הקהל התחיל להתעייף מזה. לאחר זמן מה, היה ניסיון לחלק סיפור אחד בין זמנים וסדרות שונות בהצלחה כזאת ואחרת, אבל עם השנים, ובייחוד לאור הצלחת ה"עונה השמינית של ח"ע9", הבינו העורכים שיש מקום ליצור עלילה רציפה, שיש קשר בין ספר קודם לבא בתור.

 

לאחר הסרט נמסיס, ולקראת הטרילוגייה Destiny המופלאה, התחילו ליצור למעשה סדרות שהיוו רצף עלילה מתקדם בתקופה סוערת מאוד בתולדות הפדרציה. עקב כך שלא נראה שעומדות להגיע סדרות טלוויזיה או סרטים חדשים בעולם של מסע בין כוכבים, הכותבים יכלו להרשות לעצמם לכתוב עלילות קיצוניות ואמיצות, עד שלפי דעתי, זה היה תור הזהב של ספרי מס"ב.

אבל אז הגיעה דיסקברי.

דיסקברי הכניסה אנשים ללחץ, במיוחד את כותבי הספרים. כתיבת הספרים נעצרה התמקדה בעיקר בסדרה החדשה, מכיוון שהגיעה סדרה שיכולה לזרוק את כל הקאנון החדש ישירות לפח, בדיוק כפי שקרה במלחמת הכוכבים כאשר הגיעה הטרילוגייה החדשה. במקביל, לאור חידוש זכיון הספרים בין בעלי הזכויות על טרק (CBS בעיקר) לבין סיימון אנד שוסטר, הואטה עבודת הספרים למשך זמן ארוך כדי לבדוק מה עומד להתרחש. לאחר חידוש חוזה הספרות, הגיעו החדשות שהסדרה פיקארד מגיעה. וכולם התחרפנו.

כעת ידוע שהסדרה פיקארד מתרחשת עשרים שנה לאחר הסוף של נמסיס, ולמעשה, היא נמצאת כעשור אחרי התקופה שבה אנחנו נמצאים כעת בספרים. אבל בעוד שבפיקארד מתברר שהוא היה אדמירל שפרש, בסדרת הספרים, פיקארד עדיין מפקד על האנטרפרייז-E. איך מיישבים את הסתירה הזאת? האם הקאנון הספרותי שנבנה במשך עשרים וחמש השנים האחרונות הולך להפוך לרצף זמן אחר? האם הספרים הולכים למעשה לגבות את הסדרה החדשה? אלו בוודאי שאלות שהועלו בחדר הסופרים, ועליהן דווח שיתנו את הדעת ושיש תכנון כלשהו בנושא. אבל תכנונים אלו קורים כעת ולא השפיעו על הספר המדובר. מה שגרם לכך (ללא אשמת אף אחד) שהספר מציג סטטוס קוו (כולל בסופו) שלא מתיישב עם מה שנראה כרקע לסדרה פיקארד.

 

מה שכן קשור לספר הזה, הוא שספרי טרק חזרו למאה ה 24 על מנת "לסגור קוי עלילה" לקראת אותו עתיד לא ידוע שעומדת להציג הסדרה (כאמור, לפני שדווח שפיקארד הוא אדמירל שפרש) ובמיוחד ההשלכות של הפלת נשיא הפדרציה (המושחת), בסיוע צוות האנטרפרייז – אירועים אשר קרו לפני כ 16 שנים אצלנו ולפני 8 שנים בעולם הספרים, ויצאו לאור עם חשיפת הפרוטוקולים של מדור 31.

בסיום הספר הקודם "Available Light", כאשר קפטן פיקארד נקרא לכדור הארץ כדי לעמוד למשפט על מעורבתו עם פעולות מדור 31, נראה כאילו אנחנו עומדים לקבל פתרונות.

הרשו לי כבר מההתחלה לעשות ספויילר. אין פתרונות. ממש לא.

הספר, שאמור להיקרא "המשפט של קפטן פיקארד" הוא למעשה תירוץ עלוב להרפתקה נוספת של הספינה, בדיוק כמו הספר הקודם. הספר מחולק לשני חלקים, בחלק הראשון, פיקארד עומד למשפט על תפקידו בהפלת הנשיא מין זייף, ובחלק השני וורף מקבל פיקוד זמני על האנטרפרייז כשהיא נאלצת להתמודד עם נוסיקאנים המשיגים כלי נשק רב עוצמה ונאלץ להשתמש בכל כישרונותיו הדיפולמטיים.

החלק הראשון, שהוא המשפט של פיקארד, הוא החלק הטוב בספר, והוא אכן מותח כמו כל דרמה משפטית טובה ואילו החלק השני, שמכין ככל הנראה את הסדרה החדשה על הספינה של וורף, שכנראה יהפוך לקפטן בזמן הקרוב, הוא ספר פשוט, חסר השראה, שאינו מוסיף ואינו גורע דבר, פשוט… משעמם. בנוסף לכל זה, החליטו להוסיף את אוקונה המעצבן, אחת הדמויות הכי מרגיזות שאי פעם היו, לכל הקלחת הזאת. לא יצא טעים מאוד.

מעבר לכך, אם הסוף של הספר היה מצדיק במובן כלשהו את העלילה החלשה הזאת, הייתי מסוגל לקבל את זה, אבל מה? הסוף כל-כך ברור, כל-כך סתמי, ששאלתי את עצמי, מדוע חיכיתי זמן כה רב לספר הזה? ספר מיותר לחלוטין, שלוקח את הסטטוס קוו ומחבק אותו באופן כה הדוק, עד שזה הופך לחיבוק דב ומזיק לספר יותר מאשר מחזק אותו. וגם העובדה שאת הספר כתב דיוויד מאק, שאחראי לכמה מהספרים המשובחים ביותר בסדרה, מתבזה בעלילת ספר חלשה שמזכירה את הימים האפלים של הספרים הממוספרים.

אני מעניק לספר את הציון 4 מתוך 10 בסולם צפריר. ולמה זה? כי ממש נמאס לי לקרוא ספרים של מס"ב. בעוד שפעם הייתה להם עלילה רציפה ומתח והרבה טוויסטים, הם חוזרים לאותה שבלונה ישנה ומאוסה.

 

טור אורח מאת צפריר גרוסמן: ביקורת ספר – Available Light מאת דייטון וורד (כולל ספוילרים)

אני שמח לארח בבלוג פעם נוספת את צפריר גרוסמן, לאחר שעברה יותר משנה מהטור האחרון שפרסם כאן – טור שהעלה בכמה רמות את רמת הכתיבה במחוזותינו 🙂 ).

למי שלא קרא את הטור הקודם, בו צפריר פרסם ביקורת על הספר Q-InLaw, ממליץ לעצור כאן ולקרוא. מי שיעשה זאת לא יתחרט 🙂

השלב הבא, הוא לחוות את כתיבתו הביקורתית של צפריר בז'אנר נוסף בו הוא שולט ביד רמה – פנטזיה, בבלוג "מסע בקרין" הנהדר. מומלץ בחום רב!

עכשיו, כשעשינו הכרות כמו שצריך, אני שמח לחזור אל ההמשכיות הספרותית של טרק ואל שלהי המאה ה 24, ועוד יותר שמח שצפריר הוא זה שמקדם אותנו בברכה לשם, עם הביקורת לספר החדש מליין הדור הבא. המלים הן מילותיו של צפריר, אולם לנוחות הקוראים, הוספתי קישורים לפוסטים קודמים בבלוג שמרחיבים את הכתוב ונותנים עוד מידע למי שרוצה בכך.

כן אציין, שהספר עצמו עוסק בהשלכות של אירועים רבים שחווינו בספרות טרק בעשור וחצי האחרונים, והוא מתרחש כרונולוגית אחרי הספר Section 31: Control והספר מליין ח"ע9 Enigma Tales.

אז.. shall we?

ביקורת ספר – Available Light

אתחיל מיד באזהרה לפני שתתחילו לקרוא. הביקורת הזאת מכילה ספויילרים. אבל לא על הספר עצמו, אלא על כל הדרך הארוכה והמתפתלת שהיינו צריכים לעבור כדי להגיע לכאן. אין מה לעשות. בעוד שהסדרות והסרטים הסתיימו והחליטו לקחת אותנו 200 שנה לאחור ולאיזה ממד מקביל עם בעיות תאורה, העלילות בספרים לא עמדו במקום, וקיבלנו התקדמות גם עם הדור הבא, חלל עמוק 9 ו-וויאג'ר. העלילות הפכו להיות הרבה מסועפות, מרתקות (בחלקן), וכללו דמויות מכל הסדרות שמשתפות פעולה בעתיד של מסע בין כוכבים. כתוצאה מכך, אם אתם מגיעים לאחר שראיתם את נמסיס, אז אולי הביקורת הזאת לא בשבילכם. אבל אם אתם כבר מכירים את העולם של הספרים ורוצים לדעת מה קורה עכשיו, הגעתם למקום הנכון. אז בוא ונקפוץ קדימה אל שנת 2386.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(אזהרת ספוילרים)

.
.
.
.

נתחיל בעובדה מעניינת והיא שבאופן מוזר, בשנים 2018-2019, לאחר שנים שבהן יצאו ספרים רבים של כל הסדרות, נפלה דממה כבדה, וספרים הפסיקו לצאת. ולכן, כאשר פרסמו שעומד לצאת ספר חדש שממשיך את עלילות הדור הבא, לא היה יותר מאושר ממני. במיוחד כאשר הודיעו שהוא ימשיך את עלילת הספר Control שהיה אחד מהספרים הטובים ביותר של מסע בין כוכבים שאי פעם נכתב. הספר שינה לחלוטין את העולם של מסע בין כוכבים וחשף את הקנוניה הגדולה ביותר שאי פעם הייתה, על אף שנראה שהיא נחלת הרבים בעולם של דיסקברי, הלא מדובר במדור 31 הזדוני וההתערבות הבוטה שלו בהליכי הפדרציה. תוצאות הגילוי גורמים למעשה לרבים מאנשי צי הכוכבים לרדת למחתרת ולהיות מואשמים בפשעי מלחמה וחתרני ממשלה, ואחד מהם הוא ז'ן-לוק פיקארד.

"מה?" אתם בוודאי צורחים, "פיקארד הוא פושע מלחמה או חתרן ממשלתי?" ובכן, התשובה הקצרה היא כן. בשביל זה עלינו לקפוץ 15 שנה לאחור, אל שנת 2004 אצלנו ושנת 2379 בעולם הספרים, והסדרה A time to המספרת על ההתרחשויות שהיו בין הסרט התשיעי לעשירי ומראות את נפילתו ועלייתו מחדש של קפטן פיקארד. בספרים האחרונים של הסדרה, צוות האנטרפרייז מגלה שנשיא הפדרציה חימש אויבים של הקלינגונים בנשק סודי במהלך מלחמת הדומיניון, בניגוד מוחלט להסכמי קיטומר, וכאשר פיקארד חשף זאת, הוא אילץ את הנשיא להתפטר. אותו נשיא פדרציה לא האריך ימים, לאחר שסוכני מדור 31 טיפלו בו כמיטב המסורת והוא הלך לשחות עם הלוויתנים במפרץ סן פרנסיסקו.

המהלך הזה הוסתר מעיני הציבור כדי לא לפגוע באמון הציבור וכדי להציל את ההסכם של הפדרציה עם הקלינגונים. אבל כאשר נחשפים כל הפרוטוקולים של זקני הפדרציה, פיקארד מופיע שם באותיות קידוש לבנה וכעת נשאלת השאלה, האם הוא יהיה השעיר לעזאזל שיצטרך לשלם על עקרונות הפדרציה או שלא. ועכשיו ניגש לספר available Light שצריך לתת את התשובה.

ובכן, תשכחו מזה.

הסופרים של מסע בין כוכבים נוטים בדרך כלל לטובים מאוד (היי, דיוויד מאק) לבין בינוניים (דייטון וורד) וכאלו שאני ממש לא יכול לקרוא (אני מסתכל עליך, גרג קוקס). את הספר שלנו כתב דייטון וורד שכתב את ספרי הדור הבא האחרונים ועשה עבודה בינונית מינוס. התקווה הייתה שהפעם הספר ייתן לנו את התשובה מה יקרה עם פיקארד, מה המצב עם מדור 31, ומה יקרה בעולם של הפדרציה, ועל אף שהפתיחה של הספר נהדרת ומראה לנו את המצב בכדור הארץ, אנחנו פתאום נזרקים שוב אל מסעותיה של האנטרפרייז וביקוריה האינסופיים בספינות נטושות (טרנד לעוס במידה מפחידה אצל דייטון וורד), פיראטי חלל וחיקוי חיוור של המטריקס. כך אנחנו מקבלים ספר עם שני קווים מקבילים, הראשון שמתרחש על האנטרפרייז והספינה הנטושה שמתאים לפרק סטנדרטי של הדור הבא, מאחד הפרקים שממש לא משאיר עליכם רושם בסביבות העונה השנייה, כמו הפרק עם הפאקלדים, ואילו העלילה השנייה המתרחשת בכדור הארץ, והיא מותחן פוליטי ומשפטי מעולה על מדור 31 והתרסקות המוסדות כפי שאנחנו מכירים אותם. חוסר האיזון בין שני החלקים האלו גורם לקורא הנאמן שלכם לחכות שכל פרק ידבר על כדור הארץ ומתאכזב בכל פעם שג'ורדי צריך לבצע תיקון נוסף, וורף ינהם בכל פעם שנאמר לו שהוא צריך לצאת עם חליפת לחץ וכל בדיחה ממש לא מצחיקה של ט'ריסה צ'אן (אחת הדמויות החדשות והמיותרות לחלוטין אי פעם במסע בין כוכבים).

ועדיין לא דיברנו על הגרוע מכל. זהו ספר שלמעשה אינו מקדם את העלילה של פיקארד. בעוד שמתרחשים מאורעות רבים ברקע, פיקארד עדיין חוקר את התעלומה ועל אף שהוא מבין שלולאת התליין מתהדקת סביב צווארו, אנחנו כמעט ולא ערים לדילמה שלו עד לפרקים האחרונים שאינם מספקים אותנו כלל וכלל. למרות זאת, אני שמח לדעת כי דיוויד מאק הנהדר יכתוב את ספר ההמשך שייקרא Collateral Damage ויצא לאור באוקטובר 2019, שיענה סוף כל סוף מה יעלה בגורל פיקארד וככל הנראה יכין אותנו לסדרת הטלוויזיה. בסדרה נראה שפיקארד כבר לא חבר בצי הכוכבים, ואני חושב שנקבל את המשפט הגדול של העשור.

לסיכום, אם אתם מושקעים בעלילה, אז אני ממליץ להתמקד רק בפרקים המתרחשים בכדור הארץ ותקבלו פרולוג מרשים לספר הבא, אבל אם אתם חפצים בהרפתקה של האנטרפרייז, הגעתם למקום הלא נכון. הספר מקבל אצלי את הציון 6 מתוך 10, בגלל שמדובר בחצי ספר בלבד. מקווה להיפגש עם הספר הבא ולראות את הציון עולה בכמה דרגות.

"אני כבר ילד אמיתי.." – ביקורת (כולל ספוילרים) לספר Metamorphosis

הפעם נעסוק בספר ישן יותר– הראשון שהוגדר כ Giant Novel (זה היה ה"מיתוג" של הספרים "הגדולים והחשובים" בעידן בו הספרים היותר סטנדרטיים היו ממוספרים) תחת סדרת הדור הבא, וכיאה לספר שנחשב יוקרתי ו/או חשוב יותר, על פניו (ויש סיבה לכך שזה "על פניו"..) הוא עוסק באחת מעלילות המשנה הפופולריות והחשובות ביותר בסדרה – רצונו של דאטה להיות אנושי.

נושא הפוסט הפעם הוא הספר Metamorphosis מאת הסופרת ג'ין לורה (Jean Lorrah).

ראשית נבהיר – זהו ספר על דאטה.

דאטה הוא הדמות הראשית, המניע לעלילה והפתרון למשבר המוצג בה.

בעוד ש*ה*ספר על דאטה בעיניי הוא Immortal Coil המאוחר יותר (אשר מתמקד ככלל באינטליגנציה מלאכותית ואנדרואידים ביקום טרק), הספר הזה (Metamorphosis) הוא הספר הראשון ששם את האנדרואיד החביב במרכז הבמה.

שנית, מבחינת המיקום הכרונולוגי, העלילה נפתחת מייד עם סיום אירועי הפרק The Measure of a Man, כאשר דאטה חוזר אל האנטרפרייז וממשיך להתמודד עם השאלות שעלו בו בפרק זה. העיסוק ב"מי או מה הוא האדם" מהווה נקודת פתיחה מצוינת, במיוחד כיוון שאין הרבה ספרים משמעותיים המתרחשים על רקע העונה השניה של סדרת הטלוויזיה (אולי למעט ספריו המוקדמים של פיטר דיוויד בליין הדור הבא, אשר מקבלים משמעות מיוחדת רק לאורך השנים ועם תחילתה של הסדרה New Frontier).

סגל הפיקוד (קרי, הדמויות המרכזיות) כולל בתקופה זו את ד"ר פולאסקי , אשר האינטראקציה שלה עם דאטה הייתה שונה ומרעננת (במיוחד בפרק The Measure of a Man  ולקראתו). בהתאם, החלקים העסיסיים מבחינת דיאלוגים ורעיונות פילוסופיים שוב מגיעים מכיוונה של הרופאה הנרגנת-למחצה והאופן בו היא ודאטה מתקשרים.

בנקודה זו אציין, כי הספר טיפה שונה מהספרים האחרים באותה תקופה, בכך ש"הפר" הנחייה מהפקת הסדרה (כביכול מרודנברי, אולם ישנן גרסאות שונות לטענה זו) והציג דמויות חוזרות מספר קודם (של אותה הסופרת). ככל שידוע, ההנחייה דאז לעורכי ליין הספרים הייתה שאין ליצור דמויות שחוזרות מספר לספר, אלא להתמקד במבנה האפיזודי הנפרד לכל ספר (כמו בפרקי הסדרה, לפחות בתחילת הדרך). כמובן שהיו יוצאים מהכלל, אולם בספרי הדור הבא, התקדים קרה בספר הזה.

מדובר בקבוצת דמויות מהספר Survivors, "כנופייה" בראשות Daryll Adin, קצין צי הכוכבים לשעבר והאדם שהציל את חייה של טאשה יאר בצעירותה. לא אכנס לעלילה של אותו ספר מוקדם, אך אציין כי הוא מיוחד בכך שנותן פוקוס על קצינת הבטחון ז"ל.

כיוון שהסדרה הראתה לנו שבין יאר ודאטה נרקם קשר.. מיוחד, הסופרת מחזירה את הדמויות שיצרה לספרה הקודם ודרכה חוזרת למשמעות הרבה שהייתה ליאר עבור דאטה (שכן, זהו ספר *על דאטה*).

בעיניי, הרעיון מאחורי הכללת דמויות אלו (אדין וכנופייתו, וכן – הם נקראים "Gang" לאורך הספר, נקודה שדי צרמה לי משום מה כשמופיעה שוב ושוב ושוב בספר טרק..) בעלילה הוא ברור, אבל בסופו של יום די מיותר מבחינת התרומה המשמעותית לעלילה. לצערי, יותר הרגיש לי שהסופרת פשוט רצתה להציג את יצירותיה (הדמויות שיצרה) לראווה.

מכאן העלילה עוברת למשימת מחקר לכוכב לכת מוזר ובדיקת תופעות מוזרות שדווחו ע"י צי הכוכבים. אחרי דין ודברים, תדרוכים וירידה לשטח, דאטה יוצא לקווסט. כן, קווסט במובן Quest..

דאטה יוצא לחפש את "האלים" של תושבי הכוכב ולרדת לשורש התעלומה המדעית שלשמה נשלחו. בפועל, דאטה פוגש בילידה חביבה שגם נמצאת בקווסט, והם משתפים פעולה כדי לפגוש את האלים ולקבל את הפרס ממתין למי שמסיים קווסט. הם מצליחים (חלקית), נפרדים ודאטה מקבל את גמולו.

בנקודה הזו חשוב לי לומר, שהחלק הזה בעלילה הרגיש לי מאד (*מאד*) מאולץ, בהיבט שפשוט לא הייתה לסופרת דרך הגיונית אחרת (מבחינתה) להגיע למטרת העלילה, אז יש "אלים" ויש להם "כוחות מופלאים" ובסופו של החלק הזה בעלילה…

.. דאטה הופך לבן אנוש.

כן, כן, בן אנוש –לא רק "שבב רגשות", אלא בשר ודם.

אחרי שסיימנו עם החלק הזה, מגיעים למה שאמור להיות הלב של העלילה – דאטה מתמודד עם החיים כבן אנוש, מתחיל להבין את מגבלותיו ומגלה כמה הוא Fully functional בכל צורה (כן, כולל מה שחשבת!).

החלק הזה בעלילה הוא מצד אחד ה"שגרתי" והשקט ביותר, אבל בעיניי המהנה ביותר. האינטראקציות של דאטה האנושי עם חבריו לצוות מרגישות טבעיות ו"נכונות" מבחינת התנהגות הדמויות.

אבל גם החלק הזה מפנה מקום למה שהוא הלב *האמיתי* של העלילה, ולטעמי רחוק מלהיות הצד החזק בה.

האנטרפרייז נקראת לאזור קרבות במערכת שמש ניטרלית, בה מתמודדים תושבי כוכבי הלכת עם גזע תוקפני במיוחד. ההתערבות של האנטרפרייז לא נושאת פירות (כולל כשלון של דאטה האנושי לתפקד באופן יעיל כפי היה בעבר) והצוות נשלח למשימה אחרת.

..ואז דאטה מבין שהוא מאוהב בחייזרית שאיתה יצא לקווסט.

..אז הוא חוזר לכוכב מתחילת העלילה, כדי.. בגדול, לתת סיכוי לאהבה.

..והוא מגלה שאהבה זה דבר מכאיב, כשהוא מגיע רגע לפני נישואיה של אהובתו  לבחיר ליבה.

בנקודה הזו, דאטה פוגש שוב את האלים המסתוריים והם מסבירים שעבורם אין משמעות לעבר/הווה/עתיד (מזכיר קצת את הנביאים מח"ע 9) והם מראים לדאטה את העתיד. מסתבר שהגזע התוקפני איתו התמודד הצוות לפני עזיבתו של דאטה את הספינה, גורם בצורה מפותלת (ולא מאד הגיונית לטעמי) למלחמה בין-כוכבית, שמערבת את התרבויות המרכזיות בטרק (הפדרציה, קלינגונים, רומולנים, בני אוריון, הפרנגי שאז עוד היו "איום") ובסופו של דבר להרס בל יתואר.. (אל דאגה, מקווה שלא יפתיע יותר מדי, אבל הכל מסתדר בסוף 😊 )

פה דאטה מחליט לבקש מהאלים של הכוכב לקחת חזרה את "מתת האנושות". ליתר דיוק, דאטה מבקש לחזור לנקודה בה בחר את הפרס שלו בסיום הקווסט, כך שדאטה חוזר להיות אנדרואיד וחוזר לנקודה מוקדמת בעלילה. פה גם נרמז (ולא, זה לא ברור לחלוטין, וחבל), שכל העלילה עד כה הייתה סוג של "סימולציה" מצד אותם אלים (כלומר, "להראות לדאטה מה יקרה אם.."), אבל כאמור, העלילה לא מבהירה את הנקודה הזו כך או אחרת.

מגיעים שוב לנקודה בה האנטרפרייז מתמודדת עם הגזע התוקפני, ודאטה מגלה (כי עכשיו הוא לא בן אנוש חלוש) כי הגזע התוקפני הוא וריאנט (מוטציה) שהתפצל מהגזע המותקף, לאחר שפיתח כוחות מחשבתיים, מעין טלפתיים, אשר הביאו את בני הגזע התוקפני להסיק שרק מי שבעל כוחות כאלו הוא "בעל נשמה" וכל השאר הם "חפצים" או יצורים נחותים (כמו הגזע ממנו התפצלו).

הפעם דאטה מצליח לשכפל עבורו את היכולת המחשבתית ומצליח לתקשר עם התוקפים. הם מזהים אותו כ"בעל נשמה" וכאשר הוא חושף שהוא יציר מלאכותי של "יצורים נחותים חסרי נשמה", הוא גורם לקרע תיאולוגי בקרב התוקפים, אשר מסכימים לנסות ולשבת לשולחן המשא ומתן ולהכיר בזכויות של האחר.

סוף טוב, הכל טוב. האנטרפרייז מתרחקת לעבר השקיעה והקורא נשאר עם מחשבות פילוסופיות עמוקות.

אז.. מה חשבתי על הספר?

נתחיל מהצדדים החיוביים – זה ספר חביב בהחלט שתופס יפה את דמותו של דאטה ומרגיש כמו הרפתקה מעניינת היישר מפרקי הדור הבא.

*אבל* (ויש.. לא מעט)..

קודם כל, העלילה מתפזרת מדי לטעמי. יש פה שלושה סיפורים כמעט-נפרדים שהחיבור ביניהם לא עבד עבורי באופן מלא והם מרגישים לי מנותקים אחד מהשני.

הפואנטה של העלילה (כלומר, "המסר החברתי") משתנה מנקודה עלילתית אחת למשנתה – מבחינת אנושיותו של דאטה האנדרואיד, דרך הרעיון של "להיות אנושי זה די מבאס" וכלה במסר בסיום ש"צריך לקבל את האחר, למרות דוגמות וקיבעונות מחשבתיים". נקודה זו מתחברת לנקודה הקודמת, כיוון שאם היה רעיון תמטי אחד עקבי, כנראה שחלקי העלילה השונים לא היו מרגישים לי מנותקים.

שנית, הדמויות שהסופרת הביאה מהספר הקודם על טאשה – כפי שכתבתי בגוף הביקורת, הן מרגישות לי מאולצות ו"מודבקות" לעלילה ללא צורך ממש, והאזכורים לספר קודם מיותרים בעיניי ויכולים לצרום קצת במהלך הקריאה.

בסופו של דבר, הספר מרגיש כמו דוגמה מובהקת לדור הבא בעונותיה הראשונות – לטוב ולרע.

הקונספט הוא מעניין, הגזעים שפוגשים בהם הם בהחלט New Life and New civilizations (גם אם ה"איום הגדול" על החיים בגלקסיה לא שכנע אותי בחומרתו..) והדיונים הפילוסופיים מרגישים לי מאד.. "רודנבריים". אבל בעוד שהרעיונות מוצלחים, הביצוע לא באותה רמה, הצוות לא *מרגיש* כמו סגל פיקוד של ספינת הדגל של צי הכוכבים (פה הספר די תואם לסדרה, כי בעונות הראשונות זו הייתה גם ביקורת שהייתה לי), אלא כמו קבוצת חבר'ה על ספינה מדעית שמדי פעם הולכים להולודק לשחות ולהסתלבט על חוף אגם ובדיוק כמו הסביבה שבה הקצין השני בספינת הדגל יכול לצאת "לסידורים" (כלומר לחפש את אהובתו החייזרית שפגש פעם אחת) בלי יותר מדי בעיות..

בשורה התחתונה 7/10, בעיקר בגלל הרעיון המרכזי ובגלל הסצינות של פולאסקי ודאטה (תכל'ס, הספר יכל להיות רק עליהם ועל הנסיונות של דאטה להתאקלם כבן אנוש והייתי מרוצה..)

ביקורת קומיקס- Star Trek The Next Generation: The Hive

ביקורת הזו טיפה שונה מביקורות הספרות הרגילות.

ראשית, היא ביקורת ראשונה של *קומיקס* טרק. אני בהחלט מאמין שקומיקס הוא מדיום שלכל הפחות משלב בתוכו ספרות, או לפחות שהתכנים בו מקבילים לכל מדיום אחר ספרותי, כך שלטעמי סקירת ספרות יכולה לכלול (והחל מביקורת זו תכלול מפעם לפעם) גם תכנים שמפורסמים כקומיקס.

שנית, זו ביקורת שבניגוד לסקירות ספרים, תכלול ספוילרים מהותיים לעלילה. אשתדל להתחיל מחלקים עם כמה שפחות ספוילרים, על מנת לאפשר קריאה חלקה למי שרוצה לקרוא את הביקורת אבל מתכנן לקרוא את הקומיקס בעצמו.
אז נתחיל? 😊

המיני סדרה הזו, משנת 2012 בהוצאת IDW,  מתארת את "סיפור הבורג האחרון" או "האולטימטיבי", פרי עטו של כותב הטרק הוותיק בראנון בראגה (Brannon Braga) – כך לפחות הוא טען בראיונות (שהסיפור הוא סיום "סאגת הבורג" כפי שהתרוצצה במוחו) – ואת מאבקו של פיקארד, בעזרת בני בריתו הנאמנים, במלכת הבורג, כשנה פלוס אחרי הסרט נמסיס (אזור 2381).

אם זה נשמע מוכר, אולי זכור לכם סיפור בורג "אחרון" או "אולטימטיבי" שיצא בליין הספרים מספר שנים קודם לכן..  ואכן ההשוואה המתבקשת הזו לא עזבה אותי תוך כדי הקריאה. למרבה הצער, ההשוואה הזו לא עשתה חסד עם הקומיקס (אין שום בעיה שיגיע סיפור אולטימטיבי חדש, אך במקרה זה.. זה פחות קרה – לפחות לדעתי), ובהמשך אגע גם בפרטי העלילה עצמה וגם בקצרה בהשוואה לטרילוגיה המדוברת.

 

באופן טבעי, הסיפור שמציג בראגה (לפחות בתסריט קיבל עזרה משני כותבים – יוצרי הסדרה הנהדרת "12 קופים", וכמובן אין קומיקס בלי אמנות..) מאד מאפיין את האופן שבו הוא הציג את הבורג בסיפורים הרבים שכתב (או היה שותף לכתיבתם) ואין ספק שבראגה (מעבר לקרדיט הרב שמגיע לו על הסיפורים הרבים והמגוונים בטרק) הוא אחד מהיוצרים שביססו את האפיון המודרני של הבורג.

נסטה רגע מהסקירה ונתמקד רגע בבורג.

היכן שהבורג התחילו שסוג של "כוח טבע" לא ניתן לעצירה, כזה שלא ניתן להגיע איתו להבנה או לדו-קיום, הדבר יצר כמה בעיות מהותיות עבור טרק –  מעבר להצגה של כוח שבאמת מגמד כל איום שהוצג לפניו ו*אין* לפדרציה או לצי הכוכבים דרך אמיתית להתמודד איתו (נזכיר שהקרב המיתולוגי בוולף 359 היה נגד *קוביה אחת*), לא ניתן היה להגיע ל"פתרון טרקי" (לפחות בראיה של רודנברי וממשיכיו) מול הגזע הזה. הם לא רצו לחיות את חייהם, הם לא היו בלתי מובנים, הם רצו להגיע אליך הביתה, לשלול ממך את כל מה שעושה אותך ייחודי, ובמלים האלמותיות – "התנגדות הינה חסרת תועלת". שום דבר בטרק לא היה כזה – לא לפני ולא מאז.

יותר מזה? הם היוו *ה*טראומה עבור פיקארד באופן אישי ובכך הפכו בן רגע גם לאויב חסר הפנים המאיים על עצם *הקיום* של הפדרציה וגם לנמסיס האישי של פיקארד.

אז, עבור הכותבים, אז לאן ניתן היה להמשיך משם?

התשובה היתה (והיא מאד הגיונית) – "האנשת" הבורג באמצעות מתן "פנים" לאויב חסר-הפנים.

מהבורג היו (Hugh), דרך לור (Lore) בפרק הכפול Descent וכלה במלכת הבורג בסרט "המפגש" (First Contact), הכותבים נתנו לגיבורינו – במיוחד לפיקארד (ולקהל) – אפשרות להתמודד עם האיום-שלא-ניתן-להתמודד-עמו והשיגו בכך סוג של קתרזיס (בסרט "המפגש" הוא בא לידי ביטוי באופן המובהק ביותר וכחלק מהותי מהעלילה).

עם זאת, לפחות לטעמי (והרגשתי כך פחות או יותר מאז שנות ה 90), משהו אבד.

הבורג היו ייחודיים בטרק, ושיקפו לנו צדדים במציאות ובהלך הרוח האנושי (כמו שטרק יודע לעשות בצורה מצוינת) – הפחד מהמכניות הלא-אנושית, מאיבוד האינדיבידואל, אפילו הצורך להתמודד מנטלית ורגשית עם הידיעה שיש פה כוח שלא ניתן לעצור אותו, בדיוק כמו אסון טבע..

מפה, הפכו הבורג הלכה למעשה הפכו ל"עוד גזע". חזק יותר, מאיים יותר, עדיין *איום קיומי*, אבל פחות.. מפחיד, פחות מאיים בעצם חוסר-האנושיות שלו. מפה והלאה היה "עם מי לדבר", והטרק, כמנהגו נהג.

בעוד שהארק הנרטיבי של פיקארד הגיע לסיומו ב"המפגש", הבורג המשיכו לסדרה וויאג'ר ושם כבר הפכו ל Villain of the week.. כן, הם מאיימים, אבל בסופו של יום וויאג'ר "עשתה להם בית ספר" פעם אחר פעם, ויכולות האדפטציה של הבורג לא עמדו להם בפני הנחישות של ג'יינוויי וצוותה.. ובמרבית הסיפורים הללו, היה מעורב בראגה.

אם נחזור לסיפור הקומיקס בו אנו עוסקים – האפיון הזה של הבורג הוא מה שמניע את העלילה ולטעמי בעוד שהסיפור הוא *סיפור אקשן* לא רע, כסיפור שתורם לטרק במהותו, שמספר לנו משהו על עצמנו, שמקדם את הדמויות ואת היקום הבדיוני הרחב יותר ברבדים עמוקים, הוא לא מחזיק מים.

מבחינתי הציון הוא 6.5/10 – מומלץ למי שאהב את סיפורי הבורג של וויאג'ר, למי שאוהב את הטרק שלו בעיקר מרוכז בקרבות ויריות (לגיטימי, כמובן.. כולנו אוהבים קרב יריות פייזר טוב פה  ושם 😊 ) ולמי שרוצה לחוות עוד אינטרפרטציה ל"סיום" של הבורג (אני באופן אישי, מאד נהנה לראות גרסאות שונות ומגוונות לסיפורי טרק, לכיוון שאליו הולכות הדמויות וכו'.. ולעזאזל עם הקאנון 😉 ).

 

ומפה נתחיל עם הספוילרים.. אציין בגילוי לב, שיהיו הרבה מאד ספוילרים ולא מעט גילויי ציניות והרמות גבה..
.
.
.
.
.
.

.
.
.
.
.

העלילה מתחילה במאה ה 29, בו "מלך הבורג", לוקוטוס, יושב והוגה על החיים, על הקולקטיב ועל השלמות אותם מחפשים הבורג. הוא מחליט שהבורג "איבדו את דרכם" לאחר שהפדרציה נפלה כבר לפני 100 שנה והבורג השתלטו על הגלקסיה (.. כנראה שמשעמם לו..), והוא מחליט לעשות משהו בנידון.

ה"משהו" הזה הוא להפיל את מלכת הבורג.

כבר בנקודה הזו לא מאד ברורה לי הקפיצה הלוגית מ"הבורג איבדו את דרכם בחיפוש אחר שלמות" ל"אני חייב להרוג את מלכת הבורג כי.. ככה", אבל צריך להתניע את העלילה.

500 שנה קודם לכן, פיקארד מבלה חופשה עם ידידתו הקרובה וואש (Vash). תוך כדי שהם מתכרבלים מעורטלים בשק"ש, וואש מציינת כי מערכת היחסים הלא-מחייבת עם פיקארד היא כנראה בדיוק מה שמתאים לו, ופיקארד מתחיל לשמוע את הבורג במוחו. ההכנסה של וואש לעלילה מרגישה לי קצת מיותרת, אבל כנראה צריך להסביר לקוראים שפיקארד הוא גם "גבר גבר" במיטה, אך מרוחק רגשית. ניחא.

פיקארד והאנטרפרייז מגיעים לכדור הארץ למפקדת (?) צי הכוכבים, ופיקארד מצטרף לישיבת חירום של אדמירלים וקפטנים מרחבי הצי (כן, גם רייקר פה). כמובן ש*פתאום!* מופיעות המוני קוביות וספינות בורג סביב כדור הארץ, ומלכת הבורג שולחת שדר בו היא מציינת שהבורג נתקלו בגזע חדש ועוצמתי מיקום אחר – גזע ששולט על "ממלכה של כאוס", והביולוגיה שלהם כה שונה שהבורג לא הצליחו להטמיע אותם (מזכיר גזע אחר מוויאג'ר..). הבורג בורחים עם הזנב בין הרגליים והגזע הזה מגיע למימד שלנו, פה הם מתחילים בהשמדת כל הגזעים ויצירת כאוס ביקום, כמו שהיה "אצלם בבית".

הבורג מחליטים שכיוון שפיקארד והאנושות היו יריבים כל כך ראויים, הם זוקקים לעזרתם עם הגזע הזה וכהוכחה לרצון לשתף פעולה, שולחים שגרירה מטעמם – סבן אוף ניין, אשר חזרה להיות פועלת (Drone) בורג.

בינתיים, בעתיד, לוקוטוס מצרף אליו בן ברית, מתוך המאגר של הבורג נשלף המוח הפוזיטרוני ודאטה נבנה מחדש.

הגיליון השני מתמקד לא מעט בסבן עצמה, אך לא רק.

צי הכוכבים והבורג משתפים פעולה נגד הפולשים, כולל סצינות בהן וורף מוביל צוות קומנדו וולקני לקרב וסצינה שממחישה כמה רציני המצב, כאשר הפולשים משמידים את אנדוריה בלחיצה על כפתור.

במקביל אנו עדים לפלשבק שמתרחש 3 שנים קודם לכן – בדיוק לאחר הגעתה של וויאג'ר לכדור הארץ (סוף 2377, מה שממקם את הסיפור הזה, כאמור, בסוף 2380 / תחילת 2381). פיקארד ניגש באופן חשאי לסבן ("חשאי" כיוון שהוא לבוש במעיל גשם כדי פחות לבלוט..), יושב איתה בדיינר כשבחוץ גשום (אפקט נואר מוכר למדי..) ומשכנע אותה להצטרף אליו למאמץ להפיל את הבורג.

בנקודה הזו יכול הקורא לתהות מדוע החליט פיקארד שזו הדרך הנכונה להתנהל, יותר מארבע שנים אחרי שכבר התמודד עם השדים שלו ("המפגש") ובדיוק לאחר שוויאג'ר חזרה והלכה למעשה השמידה חלק נרחב מרשת הטרנסוורפ של הבורג (מה שבגדול תקע את הקולקטיב ברביע דלתא, לפחות לעוד כמה שנים), אבל הסיפור צריך שפיקארד יהיה ב mindset של "המפגש" כדי לקדם את העלילה.

פיקארד משכנע את סבן להצטרף ליוזמה בה יוחדר "סוכן כפול" לקולקטיב (לא ברור איך בדיוק, אם הקולקטיב ברביע דלתא..) אשר ייראה כפועל פשוט אבל ישמור על האינדיבידואליות שלו כדי לרגל על הבורג. סבן מתנדבת כיוון שהמלכה "רוצה אותה בחזרה" (אותה מלכה שככל שידוע להם, הושמדה בסיום Endgame).

בחזרה להווה, סבן מאשרת כי היא שמרה על הייחודיות שלה, בדיוק כפי שפיקארד תכנן, ומאשרת את האיום הגדול מצד הפולשים. במקביל בעתיד, נאבקים לוקוטוס ודאטה בשומרת של המלכה, הלוא היא סבן בעצמה, הפעם בגוף עכבישי וחזק במיוחד, ומצליחים להרוג אותה. שוב בהווה, מגלה וורף כי הפולשים מורכבים מדנ"א מהונדס הכולל Nanoprobes של הבורג! הכל היה תכסיס, וסבן (בהווה) מתחילה לפתח את הגוף העכבישי שישמש אותה ב 500 השנה הקרובות.

אז נסכם עד כה, הבורג רצו לתפוס את צי הכוכבים עם "המכנסיים למטה", אז הם הגיעו לכדור הארץ עם ארמדה שלמה ופיברקו "גזע פולשים" כדי לגרום לצי הכוכבים לבטוח בהם.. אבל כבר הגעתם לכדור הארץ בלי שהבחינו בהם! הארמדה של הבורג *כבר שם*! לא ברור לשם מה הטוויסט הזה..

אבל נמשיך ונראה מה עזרה לבורג המזימה ההו-כה-מתוחכמת שלהם…

בגיליון השלישי , הבורג מצליחים לא רע לאחר התכסיס שיזמו, כאשר סבן משדרת לבורג את קודי ההשתלטות של ספינות צי הכוכבים והצי מובס די בקלות. האנטרפרייז חומקת מידי הבורג, כאשר על סיפונה גם רייקר וטרוי (לאחר שניצלו באורח פלא מהטיטאן שנראה בבירור שהגיעה למצב של hull breach) והצוות מצליח לבודד את התדר של המלכה ולהחזיר את סבן "לעצמה". בנוסף, מתואר לקוראים כיצד בטאזד וקרדאסיה נפלו בידיהם, וכעת הם מתקדמים לוולקן. האנטרפרייז ממהרת לאזור לא יציב טמפורלית (האזור בו התרחש הפרק Cause and Effect, שידוע בשם Typhon Expanse) כדי לחשב את צעדיהם מחדש.

במקביל בעתיד, לוקוטוס ודאטה מתמודדים עם מלכת הבורג ולאחר קרב מר, מצליחים להרוג אותה, אבל לא לפני שלוקוטוס נפגע ושוכב על ערש דווי. כעת, הוא שולח את דאטה ל"תא מסע בזמן" שממוקם ליד משכנה של המלכה, נותן לו קואורדינטות למסע בזמן וקודים אותם דאטה אמור לתת לפיקארד בעבר (ההווה של הסיפור).

נציין שנראה שתכניתו של לוקטוס להרוג את המלכה (כי..?) מתחילת הסיפור הופכת כעת למשימה של מסע בזמן ומניעת (כנראה) השתלטות הקולקטיב על הגלקסיה..הסיבה לכך לא ממש ברורה מהסיפור וככל הנראה מתמקדת ב"זה מה שהחלק שהיה פיקארד רוצה להשיג".. אבל נמשיך לעבר הסיום.

הגיליון הרביעי נפתח כאשר פיקארד כורע ברך בפני מלכת הבורג ומתחיל להיטמע מחדש בבורג.

24 שעות קודם לכןף דאטה-מהעתיד מסביר לצוות האנטרפרייז את תכניתו של לוקוטוס, שיצר וירוס שיוכל להשמיד את הבורג, שכלל את הטכנולוגיה במשך שנים, אבל הוירוס יעבוד רק (!) אם יוחדר אישית וישירות למלכה. כיוון שהמלכה רוצה בחזרה את לוקוטוס בכל מאודה, היא תרצה להטמיע את פיקארד באופן אישי וכך אפשר יהיה להתקרב אליה.

הדיון האתי בהשמדת מיליארדים של ישויות תבוניות (פועלי הבורג) מפנה מקום מהר מאד ל"כן, חייבים להשמיד אותם" וכדי לאפשר לפיקארד לשמור על ייחודו מספיק זמן כדי להחדיר את הוירוס, מחליט הצוות יחד עם סבן להשתמש באותה טכנולוגיה איתה שלחו את סבן  אל הקולקטיב לפני 3 שנים (טכנולוגיה שנכשלה, כן?).

פיקארד, סבן ודאטה-מעתיד מגיעים לספינת הפיקוד של המלכה ופיקארד מציע עצמו להטמעה. התכנית עובדת כמתוכנן והמלכה מתה ברגע שהוירוס נכנס אליה. הבורג מתחילים למות אחד אחד, וסבן משתמשת בטכנולוגיה "ההיא" כדי לנסות להגן על כמה שיותר פועלים מהוירוס ולשחרר אותם מהקולקטיב. היא מצליחה להציל אלפי בורג (לשעבר) אך במחיר חייה.

אלפי שורדי הבורג מפונים בעזרת מאמץ הצלה אדיר של צי הכוכבים (שעד לפני זמן קצר הובס ופוזר ע"י הבורג, אבל ניחא), מיושבים במושבה חדשה בה יוכלו לחיות את חייהם תודות לקורבנה העצום של סבן אוף ניין.

פיקארד מסיים את הסיפור כשהוא מחליט לטוס למכון דייסטרום (היכן ש B4 מאוחסן עם "מוחו" של דאטה) והוגה על החיים.

הסוף.

 

אז מה היה לנו כאן?

כסיפור שממשיך את "סאגת הבורג" *של בראגה*, הסיפור (על אף הנקודות החלשות בלוגיקה לו, ויש לא מטע כאלו, כפי שפירטתי) הוא בסדר גמור. הוא מביא לסיום את ההתמודדות של פיקארד עם הבורג ומביא לסיום את "מסעה" של סבן הרחק מהבורג אל עבר חיים כאינדיבידואל.

הסיפור עובד על היקף רחב ואפי (לפחות על פניו) מציג השלכות משמעותיות ליקום טרק (למרות שהוא נמצא בהמשכיות משל עצמו ולא קשר לשום המשכיות אחרת בטרק), הרבה הרס אך עם תקווה בדמות שורדי הבורג.

אך בסופו של יום – הוא מאד רדוד לטעמי. אין עומק לפעולות של הדמויות או למניעים שלהן ואותו היקף רחב של העלילה מרגיש כמו fan fiction, פשוט עם הרבה תקציב.

 

בכוונה לא אכנס באופן פרטני לנקודות ההשוואה עם טרילוגיית דסטיני, אבל כן אציין שהסיפור הזה הו צל חיוור של מה שיכל להיות סיפור הרבה יותר משמעותי ואיכותי.

במקום התמודדות עם שאלות אתיות מהותיות על הפדרציה, אופייה, התנהלותה עם/מול הבורג ועצם העמידה מול מוות בטוח ונפילת הציביליזציה שלה, קיבלנו קרבות פייזר, קרבות פנים מול פנים וקרבות בחלל.

במקום לקחת את הבורג ל"שלב הבא" ולהציג באופן סופי את העימות שנבנה במשך כעשרים שנה בין שני כוחות – אחד שלא ניתן לעצירה ואחד שלא יוותר על חייו וייחודו – קיבלנו את מלכת הבורג שמכינה תכסיס לא ברור כדי להשיג מטרות פשטניות.

במקום להציג את פיקארד בבת אחת בשיאו ובשפלו, כאשר הוא נאלץ להתמודד פעם אחרונה מול הטראומה הגדולה של עברו, קיבלנו רגעי הגות מעטים ובעיקר רצף פעולות עם לוגיקה מפוקפקת ומטרת על שמשתנה בהתאם לצורך הסיפורי.

במקום לנסות ולתת נופך שיותר מתאים לדרך הפעולה של צי הכוכבים (ניסיון לדיפלומטיה, ניסיון להבנה וחקר מדעי, אבל עם היכולת והמוכנות להגן על הפדרציה ככל שיידרש) או למרכיבים הקלאסיים של טרק (חיים ותרבויות חדשות), קיבלנו סיפור מהיר (מדי) שמערבב אלמנטים מסיפורי הבורג הישנים (בעיקר של בראגה) ולא ממש מציע תובנות חדשות – לא על הבורג ולא על הדמויות המוכרות והאהובות.

מבחינתי הסיפור הזה יכול להראות בדיוק מדוע הסיפור האולטימטיבי של הבורג (עד היום, כמובן), כבר סופר במדיום אחר ולגבי הסיפור הזה, אחזור על מה שכתבתי לפני הספוילרים:

מבחינתי הציון הוא 6.5/10 – מומלץ למי שאהב את סיפורי הבורג של וויאג'ר, למי שאוהב את הטרק שלו בעיקר מרוכז בקרבות ויריות (לגיטימי, כמובן.. כולנו אוהבים קרב יריות פייזר טוב פה  ושם 😊 ) ולמי שרוצה לחוות עוד אינטרפרטציה ל"סיום" של הבורג (אני באופן אישי, מאד נהנה לראות גרסאות שונות ומגוונות לסיפורי טרק, לכיוון שאליו הולכות הדמויות וכו'.. ולעזאזל עם הקאנון 😉 ).